ואולי ביומיים הבאים ילך העצב, ואפשר יהיה לנשום לרווחה
בכל זאת כמה אפשר כבר לסחוב את האבנים על הכתפיים
בני אדמים אנחנו
ויש גבול לסבל האנושי
"וותר על התשוקה להנאה ולא תדע כאב" ככה כתב ההודי הזה מ: אני הוא זה" בסדר אנשים כותבים
אני לעצמי משתדל כל יום קצת להשתפר
להביט בפרחים יותר
למלא מים לבעלי החיים בחום האיום הזה
לתת לדברים לקרות
כי לפעמים אם מניחים לדבר מה להתרחש
הוא קורה לבד מבלי שניגע
כמו הפריחה הנבילה או הזריחה
ואם נתעקש להיות אנשים טובים יותר
אולי האושר קרוב יותר ממה שחשבנו בתחילה
אולי לא בטוח
כי אין דרך אולטימטיבית לאושר
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
