אל השולחן לבדה מסבה
אלוף נעוריה אהוב ליבה
בבית החולים שוכב מאושפז
ששה עשורים וחצי עמו
כל שבת הסבה לשלחן
הדממה רק רחש המזגן
מעידים על השקט דממה
שירי השבת שמפיו נשמעו
כמנגינות לליבה תמיד חדרו
נעלמו המנגינות רק הבדידות
תפסה מקומה בליבה הדואב
תפילה בליבה לריבון עולם
השב אהובי אלופי לכאן
ידיה משיבה מדאגה רועדות
לאן פנייה מה לעשות
פרוסת הלחם בידה רועדת
ברכת המוציא לאיטה אומרת
תפילה לבורא לאיטה מתפללת
רק הבדידות הלבד הולמת
השיבה שבראשה ופניה הקמוטות
על שיבתה כאן רומזות
תפילה שלא התגשמה קיבלה
דרך החיים היא לוחשת
דור בא ודור הולך
ומה עתידי לי מצפה
הלם הבדידות בה מכה
הדמעות ממאנות להתפרץ
ליד השולחן לבדה רועדת
פרוסת הלחם בחוזקה אוחזת
ברוך דיין האמת לוחשת
אבי זד 24/5/14
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
