פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 1307 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 11 שנים ו-4 חודשים חמישים גוונים של מיץ פטל- חלק שני בטרילוגיה. זה שאין לנקוב בשמו
המפקחת המחוזית הלנה גורוביץ' ישנה שנת ישרים. לפחות עד שהטלפון הסלולרי שלה צלצל. הצלצול היה כה חזק עד שגם חירש היה יכול להבחין בקיומו. למזלה של הלנה (או לצערה) היא איננה היתה חירשת. נהפוך הוא, שמיעתה היתה כה חדה עד שגם אם לא היו לה כישורי ריגול מוצלחים, אז עדיין היו מצרפים אותה למשטרה.
לכן, לא פלא אפוא שהיא מיד קמה ממיטתה כנשוך נחש, הטיחה את ידה בכעס, בזעם ובעוצמה יתרה על השידה, חטפה את הטלפון ואמרה בקול עצבני: "הלו?! מי פה?!"
"תירגעי מיס גורוביץ'. זה אני, מיכאל. קרה פה מקרה מאוד מוזר. את יכולה בבקשה לבוא לפה כמה שיותר מהר? זה דחוף" קולו של מיכאל, המפקד שלה, בקע מן המכשיר.
מצד אחד היא רצתה לסרב לבקשה ובכך לנקום בהם, שהעירו אותה. אך מצד שני... מצד שני היא אהבה תעלומות והסקרנות כבשה אותה, ובנוסף היא גם ככה כבר ערה ואין מצב שהיא תוכל להירדם שוב אז למה לא?
"בסדר" היא אמרה, ניתקה, התלבשה ובלי הודעות מוקדמות, נסעה לתחנת המשטרה.
איך שהיא הגיעה, היא שאלה את מיכאל: "כן, מה הבעיה?"
"את מכירה את 50 הגוונים של גביעי מיץ הפטל המוצגים במוזיאון המקומי?"
"כן ו...?" היא שאלה אך בתוכה הדהד החשש שמא הם נגנבו. חששותיה אכן היו מוצדקים.
"אחד מהם נגנב"
זה היה צפוי. "אבל למה? ומי העז לגנוב אותם? ולשם מה?"
"את זה אנו לא יכולים להגיד ובשביל זה קראתי לך. כדי שתחקרי את הנושא. זה בסדר מבחינתך?"
"כן" היא אמרה מיד.
"יופי טופי" מיכאל מחא כפיים בסיפוק ואז קרה למישהו לבוא לחדר. בחדר הופיע איש עם שיער חלק, גלי ושחור עם גוף רחב אך לא בהכרח שמן. היתה לו עניבה.
"זה מייק קונלי" מיכאל הצביע על האיש "הוא מי שיתלווה אלייך לחקירה" מייק קונלי הנהן לכיוונה של הלנה.
אבל היא כלל וכלל לא היתה מרוצה: "סליחה?" היא שאלה ואז הוסיפה: "אני לא צריכה שמישהו יתלווה אליי לחקירה. אני מספיק עצמאית בשביל לעשות את זה לבדי ומיכאל, אתה מכיר אותי טוב מאוד. זוכר איך פיענחתי את תעלומת 'חמשת הבלונים'? כשגיליתי שבכל הבלונים יש דינמיט שגרם להתפוצצות? זו היתה תעלומה מסוכנת ויכולתי למות או משהו. וחקרתי אותה לגמרי לבדי" היא אמרה בהתרסה.
מיכאל רק נענע את ראשו מצד לצד: "הלנה הלנה הלנה" היא שנאה שהוא אמר את זה. "הפעם זה משהו אחר לגמרי. זה לא צחוק. זה משהו רציני. חוץ מזה, יכול להיות שחמשת הבלונים היה משהו חד פעמי ו..."
"זה לא היה חד פעמי!" היא צעקה. כנראה יותר מדי חזק כי שאר הנוכחים בחדר הסתובבו אליה, נעצו בה מבטים מרוגזים. היא הנמיכה את קולה וחזרה: "זה לא היה חד פעמי. וגם אם כן, אני אישה ואני יכולה להסתדר בעצמי"
"ואני הגבר ואני זה שאמור לעזור לאישה" מייק קונלי פצה את פיו לראשונה. דבריו הרגיזו מאוד את הלנה אך היא נעצה בו רק מבט אטום.
"טוב חבר'ה" מיכאל אמר ואז המשיך: "אעזוב אתכם לבד, בסדר?" הלנה ומייק הנהנו לו והוא יצא מהחדר.
"מצדי אנחנו יכולים לפתור את התעלומה כל אחד לחוד. איתך אני לא אפתור" היא הטיחה לעברו.
"מה שתרצי בייבי..." הוא אמר.
הלנה קטעה אותו: "אל תקרא לי בייבי! אני לא חברה שלך או משהו! אני אפילו לא מכירה אותך!"
הבחור התעשת ונראה כאילו הוא נפגע לשניה אך אחר כך הוא לבש על פניו חיוך אדיש ואמר: "מה שתרצי, הלנה. אבל כולם ידעו כך או אחרת למי יש פה מוח יותר מפותח ולמי פחות. ואם תמותי במקרה, אז אל תחשבי לרגע שהנסיך על הסוס הלבן, כלומר אני, יבוא להציל אותך"
הלנה גילגלה עיניים ויצאה מהחדר. היא תוכיח שהוא טועה.
הלנה התחילה מיד לפתור את התעלומה והלכה למוזיאון, בתור התחלה. היא ניגשה אל תערוכת גביעי היין והיא ספרה 49. כלומר, אחד מהם נגנב.
היא לקחה לעצמה טביעות אצבע אך היתה בטוחה שהגנב היה מיומן ומתוחכם וכנראה חשב לשים כפפות. לא היה דם, לא היו סימנים של מאבק. היא השמיעה אנחת יאוש והחליטה לדחות את החקירה למחר. 'אין מה לדאוג' היא אמרה לעצמה 'מייק קונלי גם לא יצליח לפתור את זה מהר'
היא נכנסה למרצדס שלה ונסעה לביתה, מתכוונת להשלים שעות שינה. אחרי כמה דקות של נסיעה היא שמעה צעקה איומה שבקעה מאחד הבתים. בהתחלה היא לא נתנה על זה את דעתה 'כנראה איזה עורב או משהו' היא אמרה לעצמה, אך לאחר ששמעה שוב פעם את הקול, והפעם בעוצמה חזקה ומפחידה יותר, היא הרגישה שמחובתה לחקור דברים, לפתור תעלומות ולהציל חיים של חסרי ישא וחפים מפשע- גם אם אף אחד לא ציווה עליה לעשות זאת.
היא החנתה את מכוניתה בקרבת מקום ובעזרת שמיעתה החדה, כעבור שניות אחדות היא הגיעה לבניין שמממנו בקעו הקולות.
בחדר הכניסה היא הבחינה באדם כלשהו. היה לו שיער שחור חלק, גוף רחב אבל לא שמן. זה היה מייק קונלי.
"זה אתה שהשמעת את הקול הזה? כי אם כן, אני הולכת מפה תכף ומיד" היא שאלה אותו.
"זה לא אני, תירגעי. מה יש לך בכלל?" הוא אמר ואז הוסיף: "עברתי פה במקרה ושמעתי את הקול. מחובתי כמפקח משטרה, לחקור ולגלות, לפתור תעלומות, להציל חיים של חסרי ישא וחפים מפשע וזה מה שעשיתי"
מוזר, זה בדיוק מה שקרה להלנה.
"אתה יודע מאיזה בית הקול בוקע?" היא ניסתה שנית.
"לא, אבל אני אברר"
אז הם חיכו. וחיכו. וחיכו. וחיכו עד ש...
עד שנשמעה עוד צרחה. הקול בקע מדירה מספר 20. מהקומה הכי גבוהה.
הם עלו מהר מהר במדרגות וקיוו שהכל יהיה טוב וששום דבר נורא לא קרה.
המשך יבוא...
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 11 שנים ו-4 חודשים ברררר. מפחיד! עולם
-
לפני 11 שנים ו-4 חודשים אכן זה שאין לנקוב בשמו
-
לפני 11 שנים ו-4 חודשים מזתומרת, אתה היחיד שיכול לענות על זה! עולם
-
לפני 11 שנים ו-4 חודשים כן אבל... זה שאין לנקוב בשמו
-
-
-
-
לפני 11 שנים ו-4 חודשים ביג לייק. מחכה להמשך. שונרא החתול (ל"ת)
-
לפני 11 שנים ו-4 חודשים ^^ זה שאין לנקוב בשמו (ל"ת)
-
-
