בילדותי הרחוקה ,אי שם באיזור שנות ה50 וצפונה הרי לא היה טלויזיה ורדיו וטראנזיסטור למי שזוכר זוכרת היו רק למתי מעט
ופשוט הודיתי לאלוהים שנתן לי עיניים ואני יודע לקרוא
ויכול להנות מספר מעיתון חוברת או מה
נרשמתי לספריה העירונית בקרית גת
אז זה היה בחינם נדמה לי
וכמעט כל יום הייתי קורא ספר 1
עיתים קרה שבדרכי הביתה סיימתי לקרוא הספר שברשותי והייתי רץ בחזרה לספריה ומבקש ספר נוסף
אז,,,אם הספרן (שבנתיים מת)היה במצב רוח טוב הוא היה מבין לרוחי ובחיוך של טוב לב ומתחשב היה מניח לי לבחור עוד ספר
ואים אישתו הרגיזה אותו או מי מן הקוראים היה מעיף אותי מכל המדרגות והייתי חוזר הביתה עצב בגלל לילה ארוך שאצטרך להעביר ללא קריאת ספר
אם אני מאמץ את הזכרון שלי היה מדובר בספרי דנידין,האיש שאינו נראה
קופיקו
השביעיה הסודית
וכשבגרתי מעט היה מדובר בכל סידרת ספרי הכיס חסמב"ה
טוב
השנים חלפו
והיות ואני עם נפש שסועה במקצת ועצב מונח עלי כמו חליפה או כמו כתנת משוגעים
אזי ספרים מהווים בעבורי היום עיר מקלט
חברים לעת צרה
משגרי עצות נבונות וחכמות
ובכלל
בריחה מן המציאות
שלעיתים היא קשה וקשה לי כאדם רגיש מאוד להסתגל אליה
אלה ההרהורים שלי עכשיו יום ששי 23 במאי שבת שלום
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
