אָדָם* / צִילְיָה דְּראָפְּקִין (1887-1956)
=========================
אַתָּה, שֶׁלִּטְּפוּךָ,
שֶׁנָּשִׁים רַבּוֹת פִּנְּקוּךָ,
נִקְלַעְתָּ עַל דַּרְכִּי בְּאַקְרַאי,
אָדָם* צָעִיר.
וְלִפְנֵי שֶׁהִסְפַּקְתִּי לְהַנִּיחַ אֶת שְׂפָתַי עָלֶיךָ
הִתְחַנַּנְתָּ
בְּפָנִים חִוְּרִים וַעֲנֻגִּים
יוֹתֵר מִן הַשּׁוֹשָׁן הַצָּחֹר הֶעָנֹג:
- אַל תִּנְשְׁכִינִי, אַל תִּנְשְׁכִינִי.
רָאִיתִי אֶת גּוּפְךָ
מְכֻסֶּה כֻּלּוֹ בְּסִימָנֵי שִׁנַּיִם,
וּבְרַעַד נָגַסְתִּי אוֹתְךָ.
אַתָּה רָשַׁפְתָּ עָלַי
בִּנְחִירֶיךָ הַדַּקִּים
וְנִצְמַדְתָּ אֵלַי
כְּמוֹ אֹפֶק בּוֹעֵר אֶל שָׂדֶה
* בשיר מופיע השם אָדָם, כמו אדם הראשון
--
כְּמִיהָה/ רָחֵל קוֹרְן (רחל ה. קאָרן 1898-1982)
=============================
חֲלוֹמוֹתַי כֹּה מְלֵאִים בִּכְמִיהָה
עַד שֶׁמִּדֵּי בֹּקֶר
גּוּפִי נוֹשֵׂא אֶת הָרֵיחַ שֶׁלְּךָ –
וְעַל שְׂפָתִי הַנְּשׁוּכָה מִתְיַבֶּשֶׁת לְאִטָּהּ
הָעֵדוּת הַיְּחִידָה לִכְאֵב חָנוּק,
טִפָּה שֶׁל דָּם.
וּכְמוֹ יַיִן יְקַר-עֵרֶךְ
מִגָּבִיעַ אֶחָד לְמִשְׁנֵהוּ
הַשָּׁעוֹת מוֹסְכוֹת אֶת הַתִּקְוָה –
שֶׁאֵינְךָ רָחוֹק,
שֶׁעַכְשָׁו, מַמָּשׁ בְּכָל רֶגַע,
אַתָּה עוֹמֵד לָבוֹא, לָבוֹא, לָבוֹא
--
אִטִּי וְקוֹרֵן/ אָנָה מַרְגּוֹלִין (אַננאַ מאַרגאָלין (1887–1952
=====================================
אִטִּי וְקוֹרֵן
שָׁח מִצְחֲךָ הַכָּבֵד אֶל מִצְחִי,
עַד שֶׁאִשְּׁךָ הַשְּׁחוֹרָה טָבְלָה
בָּאֵשׁ שֶׁלִּי, הַכְּחֻלָּה
וְחַדְרִי נִמְלָא קַיִץ
וְחַדְרִי נִמְלָא לַיִל
וְאֶת עֵינַי הַמּוּאָרוֹת, הַדּוֹמְעוֹת, עָצַמְתִּי
וּבָכִיתִי חֲרִישִׁית בַּקַּיִץ שֶׁלִּי, הָאַחֲרוֹן
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
