אני חובבת סרטים זרים ובין הסרטים הזרים האחרונים שצפיתי, זכיתי גם לראות את הסרט הרומני של קאלין פטר נצר.
הסקרנות שלי נבעה בעיקר עקב כך שהסרט זכה בדב הזהב כסרט הטוב ביותר של פסטיבל ברלין 2013.
הקולנוע הרומני הוא שונה מהקולנוע המוכר לנו בארץ. זה קולנוע שונה, לא הוליוודי כלל וכלל. הכל יותר איטי והסצנות ארוכות כך שצריך סבלנות. השימוש במוסיקת רקע כמעט אפסי והמצלמה עוברת בחיתוכים. אני לא מתה על עבודת מצלמה כזו.
בסרט הזה המצלמה פותחת חלון ישיר לעבר סצנה ללא כותרות על אישה בשנות השישים, אלגנטית ומטופחת שבו היא מלינה על בנה לחברתה. חברתה שאף היא לא פחות אלגנטית מהאישה הבלונדית הזו מנחמת אותה: "אלה הם החיים". האומנם?
האישה הבלונדינית הזו היא קורנליה שזקוקה לאהבת בנה, אך הוא מפנה לה את גבו ואפילו לא מגיע ליום הולדתה השישים.
במקום להשתתף ביום ההולדת של אימו, הוא "קורע" את הכביש במרצדס החדשה שלו שגוזלת את חיו של נער בן 14.
כל המשפחה יושבת "טוב". האב רופא והאם שמגלמת השחקנית לומיניטה גיאורגיו אדריכלית. היא אישה מתוסכלת, אלגנטית, מטופחת ושכל שערה יושבת במקומה. לאישה הזו לא חסר כסף, הכסף זורם בין אצבעותיה אבל כסף לא תמיד...
קורנליה לא יכולה להשלים עם הסיטואציה שאליה נקלע הגוזל שלה – הבן, והיא מתחילה במסע מניפולטיבי בין המוסדות: שוחד של שופטים, עדי ראיה, שוטרים ואפילו מגיעה למשפחה שאיבדה את הבן.
האישה הדעתנית הזו לא מהססת להתפרק מול המצלמה ולפרוץ בבכי אם וכאשר...
המשחק של לומיניטה מעולה ועל כך שאפו.
הבנתם כבר שלב הדרמה כאן הם "היחסים המורכבים בין האם והבן".
לאבא אין בכלל תפקיד ביחסים האלה ולכן גם הוא כמעט לא מופיע בסרט.
העלילה הזו פותחת צוהר לעבר רומניה הבורגנית, המושחתת שבה כסף קונה הכל.
אישית לא התחברתי לבורגנות והשחיתות הזו. בשבילי זה סוג של עולם שלישי שרחוק ממני.
ציונים:
המשחק של השחקנית הראשית: 10
מוסיקה: כמעט אין
צילומים: 6
העלילה : 7
למתעקשים הצפיה בקולנוע לשיקולכם.
לסבלנים אפשר להמתין למסך הקטן.
לי יניני
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
