שאלה: מה הייתם עושים, אם היו אומרים לכם שהילד אותו אתם מגדלים באהבה רבה, אינו הילד הביולוגי שלכם? –זהו סיפור המסגרת של הסרט "סיפור משפחתי".
כל סרט שמצורפים אליהם ילדים שחקנים הופך להיות סרט מרגש, ובסרט הזה עם סיפור כזה- על אחת כמה וכמה. ילדים הם הכי אמיתיים!
שני הילדים מקסימים, חמודים ומשחקים נפלא. לעיתים קרובות המשחק שלהם עושה את הסרט.
מעניין מאוד להציץ לתרבות קצת שונה, מאופקת והרבה יותר עדינה מהתרבות המערבית.
הסיפור של הסרט "בועט בבטן" ומעורר לא פעם את "שקית הדמעות".
היפנים נחשבים לאנשים מאוד מופנמים, סגורים וקרים. אני קוראת להם לפעמים "היקים של המזרח"... בסרט הנוכחי הרגשות מצליחים לפרוץ החוצה... לוקח זמן אבל זה יוצא בסוף.
הצילומים והבימוי מצויינים. הבמאי והצלם משתמשים בלא מעט סצנות מטאפוריות ויש כאלה שיגידו שזה בזבוז זמן– לדעתי, לא! יש להם מסר כמו פריחת הדובדבן, הצילום שמתעכב על המדרגות היורדות ועוד ועוד.
זו סרט על הכחשה, הפחד מפני האובדן, ההתמודדות עם האמת, הפער בין המעמדות ומערכות יחסים, ההבדלים בין חום ואהבת האם, לבין הקור רוח של האב ועוד.
החוזקות של הסרט-עוצמתי, כואב, מרגש, אמיתי לעומת החולשות- הייתי מקצרת את אורך הסרט ולדעתי למרות הקיצור המסר עדיין היה ממשיך לנגוע בצופה.
לסיכום: ממליצה מאוד וקחו בחשבון שהסרט הזה עשוי כעבודת יד יפנית עדינה על כד חרס מלא ברגש וחמלה.
ציון 9 מתוך 10.
לי יניני
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
