היה לי חלום:
הכלב של השכנים, כלב מסוג זאב
(שאני יוצא איתו לעתים קרובות)
נשא איתו בפיו בטיול האחרון
עצם. כששאלתי אותו מאיפה בעצם
העצם, הוא עשה לי תנועה בראשו, שאומרת לי בוא.
ואני הולך אחריו.
והוא רץ ברחובות. ואני רץ אחריו.
והירח מלווה אותנו כל הדרך. כמו קרצייה
ולא מרפה. ולבסוף הגענו לאיזה בית קברות.
והכלב הזה עצר ליד קבר, עליו רשום את שמי.
והוא פעור. העצם משם הייתה. זה היה ברור.
מה אני אגיד לכם? מובן שאמרתי לו "פויה". וגם "כלב רע".
משכתי לו את העצם מן הפה. והחזרתי אותה לבורה. אחרי זה הייתי
צריך את הקבר לכסות. וכשהלכתי קיוויתי שהוא יעלם. הרי אני חי,
בעזרת השם. אמרתי לו שאל
תעשה את זה יותר. תלך רק עם חגורה. לא יודע מה אתה מוצא. ולא יודע איפה תהייה.
תתן קצת כבוד למלווך.
ומאז ועד היום אני הולך איתו רק עם חגורה. במציאות, כמובן. אבל בחלום רע...
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
