סופה סערה ושקט רחש
בתוך המדורה- רמץ לחש
קרשי הרצפה חרקו בדממה
ושיכור בפינה נחר בצמא
רוח יבבה ורב קשב הקשיבה
לפרוץ חלונות- עוד רגע הרהיבה
נערה פרטה קלות עלי מיתר
והצליל שהופק יצא וסער
גבר פתח בשירה נוראה
וקולו הנמוך כמו גדש הסאה
שירם התמזג ועלה או צנח
נשמת השומעים עוד רגע תפרח
אז רעד אחז בפונדק הקטן
צפצפה נאנח והברוש אז רטן
ומתוך האימה הדלת חרקה
נפתחה לרווחה כמו צעקה
בפתח עמד מוכה סערה
איש גבה- קומה חמור ונורא
"הו, משורר, אנה דרכיך?
הו, משורר, איה רעיך?
הו, נערה, קולך כה ערב.
הו, נערה, שירך כה צורב."
כך אמר בקולו העדין הנוקב
ושירם של השניים גווע וחרב
לב השומעים קפא ודמם
הפונדק הקטן הלך ושמם
השניים כבר קמו שירם אז פסק
והביט המשורר עוד רגע- שתק
"עוד נשוב בליל סער, נשוב בדהרה
עוד נשוב ונפקוד הפונדק בסערה
מנגינה תומתק- הלב יתרונן
ושירנו שלנו ישוב ויתנגן"
עד היום לא עבר בפונדק שום זמר
ולא נערה שעמה כלי מיתר
סופות סערו ושנים כבר חלפו
עליו של צפצפה נשרו והתחלפו
עוד תקווה בליבם לשיר של עבר
עוד ליבם מייחל וחלום נשבר.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
