פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 1706 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 11 שנים ו-8 חודשים פאנפיק לנסיכה הקסומה: פרק 9- הקללה הנוראה זה שאין לנקוב בשמו
היו לי הרבה התלבטויות אם לכתוב פאנפיק לנסיכה הקסומה. מצד אחד, חששתי מהתגובות ובצדק, זה קשה לכתוב פאנפיק על ספר שהוא פשוט יותר מסתם ספר.
אבל מצד שני... תודו שסיימון מורגנשטרן (שכלל וכלל לא קיים!) הצליח לעצבן אוכלוסיה גדולה בקרב מעריצי הנסיכה הקסומה.
לפחות אותי הוא הרגיז.
ואפילו אם אני יחיד בין רבים, אני לא אתן לסיפור כזה להסתיים באופן טראגי כל כך! זה פשוט לא ייאמן! אני פשוט מופתע מזה שאף אחד לא לקח על עצמו את האחריות לכתוב המשך. פשוט לא מאמין!
טוב חאלס לחפור, כי נמצא אחד כזה. אחד שישים לסיפור הזה סוף. וסוף סגור וטוב אם אפשר.
אז כדי לרענן לכם קצת את הזיכרון, אני אקריא את המילים האחרונות והקריטיות בספר:
- מרגנית הביטה בו. "הו, וסטלי שלי, גם אני."
לפתע מאחוריהם, קרוב יותר מכפי ששיערו, יכלו לשמוע את שאגת המפרדינק: "עצרו אותם! חסמו את דרכם!" הם אמנם נבהלו יש להודות, אך לא היתה סיבה לדאגה: הם היו על גב הסוסים המהירים ביותר בממלכה, והיתרון היה כבר שלהם.
על כל פנים, כך היה לפני שפצעו של איניגו נפתח מחדש, ווסטלי התמוטט שוב, ופזיק בחר בפנייה הלא נכונה, וסוסה של מרגנית איבד פרסה. והלילה מאחוריהם התמלא בצליליו של המרדף.
מעצבן הסוף הזה, אה?
אז הרשו לי להמשיך אותו!
***
"פאק" אמר איניגו. ואכן, המצב שלהם היה בכי רע.
"איניגו..." פזיק פנה לאיניגו.
איניגו לא ענה.
"נו איניגו, ענה לי! יש לי שאלה חשובה מאוד לשאול ואתה היחיד שיכול לענות לי עליה!" פזיק האיץ בו.
במאמץ אחרון, איניגו גנח ושאל את פזיק:"נו מה? דבר!"
"מה זה פאק?" פזיק שאל (די בטמטום)
"מה? בשביל מה אתה צריך לדעת את זה? ולמה דווקא עכשיו?!"
"אני פשוט רוצה!" ענה פזיק בהחלטתיות ובנחישות. (למען האמת הוא גם רצה למצוא לו חרוז מתאים אבל הרצון לדעת את פירוש המילה בער לו יותר ברגע זה.)
"ובכן... פאק זה שום דבר. זה רק..." הוא לא הספיק להגיד את ההמשך כי הוא איבד את ההכרה. (הוא לא היה מת כי פזיק בדק לו אם יש לו דופק ואכן היה לו. אבל דופק חלש. הוא גוסס)
וזה הרגע שבו הקש שבר את גב הגמל.
אתם בטח מנחשים מה קרה: פזיק קיבל התקף זעם, עצבנות וחרדה (מה שתרצו) ולהתחיל לצעוק בקול: "מישהו יודע מה זה פאק? מישהו יודע?"
ואז דבר נורא קרה: הבריונים הגיעו הגיעו.
"נו, מה זה פאק?!" פזיק שוב שאל. והפעם יותר בעצבנות.
מרוב הלם, הבריונים שכחו את הפקודה שהמפרדינק נתן להם. (רמז: להרוג)
"לא, אני לא יודע מה זה פאק." אמר אחד הבריונים. "אתה יודע מה זה?" הוא שאל את פזיק.
"ברור שלא!" הוא ענה.
אותו בריון פנה לחברו: "ואתה? אתה יודע?"
"לא" הוא ענה.
וכך זה המשיך עד שכל הבריונים הודיעו שהם לא יודעים מה זה פאק.
ועד שזה קרה, המלך כבר הגיע, מתנשף.
"נו?! למה אתם לא הורגים אותם?!" הוא שאל בכעס.
"כי הענק הזה יודע מילה שאף אחד מאתנו לא יודע וסביר להניח שגם אתה לא תדע..." אמר אחד הבריונים.
"מה זה?! איך אתה מעז... איך אתה מעז לזלזל בי?! אני הוא המלך!" וכשסיים לומר מילים אלו, הוא שלף חנית ודקר אותו עד אובדן דם, עוד לפני שהוא הספיק להגיד סליחה, לא התכוונתי.
ואז הוא פנה לפזיק ושאל אותו:"נו, האם האיש הזה אומר אמת? האם באמת יש מילה שאתה יודע ואני לא?"
{ברגע זה, אני חש צורך עז ביותר לעצור ולהעיר הערה. וחשוב לקרוא אותה, אז...
אז תעזו לעבור הלאה
והערה היא כזו: מאז שאביו של המפרדינק מת, הוא היה צריך לרשת אותו ולא רק את כבודו ומעמדו אלא גם את חוכמתו. ואחד מהנושאים שהוא חייב לדעת הוא מילים חדשות. בקיצור, הוא צריך להעשיר את אוצר המילים שלו.
כיום, יש לו אוצר מילים רחב ביותר והוא יודע את כל המילים בעולם. וזו הסיבה שהמלך פשוט לא האמין שיש מילה שמישהו אחר מכיר והוא לא. הרי הוא המלך! ואם בכל זאת יש מילה כזאת, אז הוא חייב לדעת אותה בכל מחיר!}
המשך...
ואז הוא פנה לפזיק ושאל אותו:"נו, האם האיש הזה אומר אמת? האם באמת יש מילה שאתה יודע ואני לא?"
"אני לא יודע אותה" ענה פזיק ולרגע המלך חש הקלה. סתם עבדו עליו בטח- הוא חשב.
אבל אז בא האבל...
"אבל הוא יודע!" ענה פזיק והפנה את ידו לעבר איניגו המדמם והגוסס.
"אז אני חייב לדבר איתו!" ענה המלך בנחישות רבה.
"כן, אבל כפי שאתה בוודאי רואה, הוא גוסס וקשה לו לדבר. אם אתה רוצה לדעת את המילה, תצטרך לטפל בו ולהחזירו למוטב" ענה בחזרה פזיק.
המלך קצת היסס ואז ענה: "טוב, אם זה המחיר שאני צריך לשלם תמורת המילה אז... אני מסכים!" ובעודו אומר מילים אלו, שלף מתיק הציד שלו, חבילת טמפונים והתחיל בטיפול.
{הנה עוד הערה קטנה ואז מיד חוזרים לסיפור: טמפונים, כפי שאתם בוודאי יודעים, לא נועדו לטיפול בפצעים. ובטח שבטח לא נועדו לטיפול בפצעים נוראיים כמו פצעיו של איניגו המסכן.
בעוד שהיום, הם נועדו לספיגת הדם במחזור האישה (תפסיקו להלהב, חבורת חרמנים!) בעבר, הם נועדו לטיפול בפצעים וחסימת דם. משהו כמו פלסטרים היום.}
שוב המשך...
המלך קצת היסס ואז ענה: "טוב, אם זה המחיר שאני צריך לשלם תמורת המילה אז... אני מסכים!" ובעודו אומר מילים אלו, שלף מתיק הציד שלו, חבילת טמפונים והתחיל בטיפול.
לקח לו ולצוות הבריונים חסרי הערך שלו (שכן הם לא ידעו דבר וחצי דבר בטיפול בפצועים) שעתיים ארוכות של עבודה בהחזרתו של איניגו הפצוע למוטב.
"איפה אני?" איניגו שאל בטשטוש לאחר שהתעורר.
"הו! סוף כל סוף טרחת להתעורר חתיכת מעצבן אחד!" קיפצץ המפרדינק בהתרגשות.
"אתה גססת וכמעט עמדת למות, אלמלא המפרדינק הציל אותך" השיב לו פזיק בעדינות ובאיטיות כדי שיקלוט את דבריו. (כן, לפעמים גם פזיק מגלה תבונה)
"מה?! זה לא ייתכן! אני לא מאמין! שמי הוא איניגו מונטויה ואני נשבעתי לעצמי להרוג את האיש הזה!" הוא הפנה אצבע מאשימה לכיוונו של המפרדינק העצבני.
"נו כבר! תפרש לי את המילה כבר!" האיץ בו המפרדינק.
"איזו מילה?" איניגו שאל. הוא לא הבין במה מדובר לעזאזל.
"זה מה שעמדתי להגיד" השיב פזיק ואמר: "הוא הציל אותך תמורת זה שתגיד לו את פירוש המילה הזו שאמרת, פאק. ובתמורה הוא הבטיח שישחרר אותנו ויפסיק לרדוף אחריונו.
{אה כן, שכתי להזכיר גם את ה"הבטחה" הזאת שלו}
"טוב, אני אגיד לך את פירוש המילה פאק"
והוא אכן אמר.
המלך הוציא מתיקו פנקס ועט וכתב את המילה. אבל חמדנותו של המלך לא ידעה שובע והוא שאל את איניגו:"יש לך עוד מילים חדשות שאני לא יודע?"
"למעו האמת כן. יש לי" ענה איניגו ומנה את הכל: "אידיוט, סתום במוח, עלוב, זוועה, מכוער" ועוד מילות גנאי שלא נעים כל כך לשמוע אותם.
{מוטב לציין שגם מילים אלו, כמו הפאק בהתחלה, הן בעצם באו הישר ממוחו המבריק של איניגו.}
"והפירוש שלהם?" שאל המלך.
"אתה באמת רוצה לדעת את הפירוש?" שאל איניגו.
"כן"
והוא אמר לו את הפירוש.
המלך בהתחלה שתק.
ואז קרה דבר איום ונורא (טוב, זה תלוי בעיני המתבונן)
בהתחלה הוא שתק. רק שתק.
ואז... הוא התעלף!
כנראה קיבל התקף לב.
{לא ידוע לי בדיוק למה הוא התעלף. יש לזה שלושה פירושים:
פירוש ראשון: הוא קיבל התקף לב מרוב הלם על זה שפשוט עם מעז לקלל אותו.
פירוש שני: הוא קיבל התקף לב מרוב לחץ (הרי קשה מאוד לכתוב את כל הקללות)
פירוש שלישי: הגורל. הגורל פשוט רצה שהוא ימות.
כל אחד- שיאמין במה שהוא רוצה}
לאחר המוות השתררה שתיקה.
והבריונים עשו את הדבר הכי בלתי צפוי.
הם ברחו. פשוט ברחו.
אולי מכוחן ועוצמתן של המילים.
ואולי בגלל הרביעיה המפחידה למדי.
תחשבו מה שבא לכם. הדבר העיקרי והחשוב ביותר הוא שהם ברחו.
לרגע פזיק ואיניגו צחקו מרוב אושר.
וברגע השני הם שמעו את בכיה של הנסיכה.
"הו וסטלי שלי! למה היית צריך למות? למה?"
אכן סוף לא הכי טוב.
"למה? תגיד לי, למה? אחרי כל מה שקרה? אני אהבתי אותך. אני אוהבת אותך ואני יאהב אותך לנצח"
ובמילים אלו חתמה את שפתיו בנשיקה.
ולפתע נס קרה. נס מהאגדות: וסטלי התעורר! הוא שב לחיים!
והכל בזכות האהבה!
האהבה היא אכן הדבר הנפלא ביותר שקיים בעולם (אולי מלבד סוכריות נגד שיעול)
{וזהו, הם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה.
וסטלי ומרגנית לא התעניינו בכסף ובמלוכה. הם התעניינו רק בדבר אחד: האהבה.
ולכן, הם בכלל לא שקלו להיות מלך ומלכה. הם חיו כפשוטי עם. חיים טובים, נוחים ושקטים. מלאי אהבה (וסוכריות נגד שיעול למקרה ביטחון).
ובאותו הזמן, בממלכת פלורין חיפשו נואשות מלך ומלכה. אבל לא מצאו אף אחד.
ולכן הם החליטו לפתוח במשטר חדש: הדמוקרטיה.
והכל היה טוב. לעם היה חופש בחירה ובנם של וסטלי ומרגנית (שמו לא ממש חשוב כי אוטוטו הסיפור מסתיים) כיהן כראש ממשלה.
וכולם הסכימו פה אחד שהוא ראש הממשלה המוצלח ביותר שידע העם אי פעם.
ומה עם איניגו ופזיק? הם חורזים חרוזים עד עצם היום הזה! (ובנוסף לזה, איניגו הוא שודד הים הנורא רוברטס ופזיק הוא העוזר שלו).
וזהו, זה הסוף האמיתי.
כך היה צריך להסתיים הכל.
נחמד, מה?
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 11 שנים ו-8 חודשים אוהב no fear
אמרת "אני אהבתי אותך. אני אוהבת אותך ואני יאהב אותך לנצח" אבל צריך להגיד אוהב
חוץ מזה ממש אהבתי את הפאנפיק, וגרמת לי להתפקע מצחוק.
חחח פזיק הצחיק אותי נורא XDD
*מרצינה* אבל אמרת "יאהב" במקום "אוהב" וזו שגיאה שכולם עושים (גם המורה שלי ללשון 0_0 סיפור אמיתי. האירוניה הכואבת) ועל השגיאה הזו נידונת למות. חבל. פעם הבאה תזכור לא לעשות טעויות כאלו.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 11 שנים ו-8 חודשים חחח תודה ^^ זה שאין לנקוב בשמו
ולא צריך להאשים פה את מרגנית בשגיאות הכתיב. מרגנית היתה בלחץ נוראי. אל תצפי ממנה לדבר נכון. כשמי שאתה אוהב, עומד למות, אז זה נראה קצת מטופש אם נקפיד על שפה נכונה, לא?
ואל תאשימי גם אותי. אני רק מתעד את מה שקרה.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 11 שנים ו-8 חודשים צריך להקפיד על שפה נכונה כל הזמן no fear
אם היא הייתה מתרגלת בבית זה היה יוצא בטבעי. מה לעשות. גם באטרקאפ (בגרסה שאני קראתי קראו לה באטרקאפ) נידונה למות. וגם מרגנית. ואתה.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 11 שנים ו-8 חודשים באטרקאפ זה שאין לנקוב בשמו
זה בעצם תרגום מאנגלית לשם העברי נורית. ושמות אסור לתרגם. אז גם כל ההפקה טעתה
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 11 שנים ו-8 חודשים נכון! no fear
-
לפני 11 שנים ו-8 חודשים נכון! זה שאין לנקוב בשמו
-
-
-
-
-
-
לפני 11 שנים ו-8 חודשים אהבתי! מוּמוּ (ל"ת)
-
לפני 11 שנים ו-8 חודשים תודה רבה ^^ זה שאין לנקוב בשמו (ל"ת)
-
-
