~הסיפור הוא מציאותי ואמיתי ובעקבות הסיפור של הבלגית, נזכרתי בו~
כל פעם שנפלה לי השן, הייתי שם אותה מתחת לכרית, הולך לישון ובבוקר למחרת, הופ! גיליתי מתנה קטנה שעושה מתוק בלב (:
אומרים שפיית השיניים באה לחדרם של הילדים שלהם נפלו השיניים, לוקחת את השיניים, תורמת אותם לאנשים חסרי שיניים (היא מייצרת מהם שיניים תותבות) וככגמול נותנת להם מתנה קטנה.
אך לפייה היה חוק והוא: היא באה בול בחצות. ב-12 בלילה. והילד צריך לישון טוב טוב ואסור לו לראות את הפיה. אם הוא רואה אותה הפייה תיעלם לנצח!
אז כל פעם שנפלה לי השן, השתדלתי שלא לראות את הפיה מגיעה. והצלחתי.
עד אותו היום. היום האחרון שבו נפלה לי השן.
אותו היום, כמו כל יום שנפלה לי השן, הלכתי לישון, שמתי את השן מתחת לכרית וניסיתי להירדם.
ואז, ב-12 בלילה קרה דבר איום!
(*מוזיקה דרמטית*)
הדבר הזה הוא ש... היה לי פיפי!
כן כן מה ששמעתם! היה לי פיפי! קורה, לא?
אז נאלצתי לקום ו... את מי אני רואה? נו את מי? את אחותי הגדולה!
"מה? מה את עושה פה?" שאלתי מבולבל.
ואז הסתכלתי על מה שהיא מחזיקה. מתנה.
"את? את פיית השיניים שלי?" שאלתי בתדהמה.
גם אחותי היתה מבולבלת ומופתעת בגלל שהצלחתי לזהות אותה (ואולי גם מאוכזבת)
"וואי, תודה!" חיבקתי אותה. "תודה שנתת לי את כל המתנות האלו"
ואז הבנתי את האמת הכואבת.
מעכשיו, כל פעם כשתיפול לי שן, אני לא אקבל יותר מתנות.
ובאותו הלילה, אמרתי לילה טוב לאחותי ונפרדתי ממנה לשלום.
ומפיית השיניים נפרדתי לתמיד.
נו טוב, לפחות לא הרטבתי במיטה או משהו!
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
