מוקדש לאימא
הסיפור שלי מתחיל בקיץ של המאה שעברה כשגל חום איים והציף את הכפר בגבול עם כורדיסטן, האוויר עמד מלכת ואגלי זיעה איימו לזרוק פצצות סירחון לכל עבר .כך נרדמו בקיץ על גג העולם משפחה אחת במקום שבו הצמרות הזיזו את העצים, ומשב אוויר ליטף ברוך את פניהם ועזר להם לתפור חלומות בלילות החמים.
לפתע היא פקחה את עיניה הטרוטות ,בחוץ היה חשוך והכוכבים עדיין קישטו את השמיים. הם ישנו זה לצד זה על מזרנים בחדר גדול אחד, היא הסתכלה על אחיה ואחיותיה הקטנים שהעיפו את הסדין כמיתוך שינה.
כל כך צמאה הייתה עד שסדקים סדקים חרשו בשפתיה. נזכרה שאתמול מלאו לה שבע אביבים , שמונת האחים שלה יצאו לשדה והכינו לה הפתעה, זר פרחים לראשה הקטן והמלאכי. הם שיחקו ליד נהר החידקל בזמן שאמא הכינה את שולחן יום ההולדת. ואביה שהיה סנדלר תפר לה סנדלים חדשים .חיוך נסוך על פנייה כשחשבה כמה גאה הייתה באביה על שידע בדיוק איזה סנדל רצתה. היא קראה לאמא מהמזרן "אמא ... אמא ..אני צמאה מאוד". אמא אמרה שאם תלך כמה צעדים יש דלי עם כד קטן בפנים. וכך באפלולית רדומה עם קצה של ירח מציץ מתוך שינה, קמה והלכה לחפש את הדלי. צעד ועוד צעד על גג בטון פתוח וכותונת לבנה מתנפנפת נפלה מהגג ונזרקה כמו אבן למטה.
כשפקחה את עיניה הבינה שהיא מוטלת על כתף אביה ,כאב חד פילח לה את הפנים ונוזל אדום ניגר ביחד עם דמעות על לובן הכתונת. אביה בדיוק חזר מבית הכנסת לאחר ערב תפילות וסליחות ,ולא הבין היכן בתו האהובה עד שמצא אותה מוטלת מעולפת עם דופק נמוך ליד סלע על האדמה הקשה.
הרופא המוסלמי גר שלשה רחובות לידם והוא כמובן היה הכתובת הראשונה שאולי יכולה להציל את בתו . כשהרופא פתח את הדלת וראה את הילדה עם הלסת החתוכה ואת פניו המודאגים של אביה .החליט שכרופא הוא מחויב לעזור לכל אדם המבקש עזרה רפואית. את המחלוקות המרובות ,והאנטישמיות הגואה שהייתה מנת חלקם של התושבים היהודים והמוסלמים בכל טורקיה הניח בצד. מלחמות נשאיר במקום שבו האהבה מתחילה.
התפרים נתפרו בעדינות בידיו של הרופא המוסלמי שהציל את חייה של ילדה נפלאה אחת שנפלה מגג העולם ולעולם לא תשכח כמה אהבה הייתה בכל תפר שנח על פנייה עד עצם היום.
ינואר 2014
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
