אני אוהב אותך ואת בכלל לא יודעת,
אני צורח את שמך בליבי ואת לא שומעת.
מה שיקרה בנינו רק את קובעת,
אני מתחנן אל תהיי אחת שגורעת.
אני אספר לך משהו אצלי שהכי כואב,
אני מנסה לנסח לך את מה שאני חושב.
להגיד לך עד כמה אותך אני אוהב,
אבל הפחד אותי לרגע לא עוזב.
אני מפחד מהתגובה,
כשאומר לך לא תיהיה אפילו קרבה.
שכל הטוב יהפוך לאכזבה,
ושנינו לא נדע אהבה.
אז מה אני עוד יכול לעשות,
האם לשפוך עלייך את הרגשות?
או שסתם אחווה אכזבות,
ואגיד שלום לכל הציפיות?
את גם מילה לא אמרת,
אותי בקלות את לקחת.
את לאט לאט התרחקת,
עד שלבסוף אותי את עזבת.
כמו טמבל הכל בצד השארתי,
עוד רגע וגם אני עזבתי.
אז ממה בעצם בכלל פחדתי?
כי אחרי הכל לבד נשארתי.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
