הוא היה אדם שאהב חופשות. קראו לו אדון רוברט. פעם בחודש הוא הלך לבית מלון כלשהו ופשוט נהנה והתפנק שם.
סיפורינו מתחיל ביום שגרתי למדי בחייו של רוברט. הוא מתחיל ביום של חופשה. הפעם הוא נסע לחופשה מפנקת באילת.
הוא הגיע ללובי הזמין חדר, נהנה בסאונה ובים עד שבוקר אחד קם והחליט שהוא יישאר שם שנה.
הוא שילם תשלום נוסף אך זה היה פשוט שווה את זה! אדון רוברט נהנה כל כך עד שהוא כבר לא התגעגע למשפחתו!
אך החלטה זו גרמה גם לצרות, לא רק לדברים טובים. החדר הזה היה תפוס כל הזמן וכל משפחה שרצתה לבלות בבית המלון הזה לא יותר משבוע, נאלצה לבטל את חופשתה בגלל שאדון רוברט תפס להם את החדר. כל פעם בקבלה אמרו להם עוד שנה, עוד חצי שנה, עוד חודש, עוד שבוע, עוד יום, עוד שעה, עוד דקה, עוד שנייה ו... בשנייה הזו קרה משהו בלתי ייאמן: אדון רוברט נמצא שרוע בחדרו, וסכין חדה נעוצה בגבו בעוד דם רב מאוד זורם מגופו. זה היה מחזה פשוט נוראי. עובדי המלון עשו כל מאמץ כדי להשאירו בחיים. הם הזמינו אמבולנס, עשו לו הנשמה אך ללא הועיל. שום דבר טוב לא יצא מכל העניין. הם נאלצו לקבוע את מותו.
***
ובינתיים בלובי של בית המלון, משפחה אחת חיכתה שהחדר של אדון רוברט יתפנה.
עובד אחד ניגש אליהם והודיע להם שהם לא יוכלו לקבל את החדר.
המשפחה הזו כבר לא יכלה לסבול את זה שכל שנה ושנה הם נאלצים לבטל את החופשה שלהם רק בגלל מישהו שלא מוכן לעזוב, עד שהם התחילו להתפרץ בכעס ובזעם.
לאחר כל הצעקות, העובד הסביר: "אנחנו לא יכולים להכניס אתכם כי אדון רוברט נפטר. אולי הוא לא יוכל להינות יותר מהים ומהחופש אך רוחו תשאר שם לעד. אף איש לא מורשה להכנס לחדר הזה יותר!"
ובזאת, העובד שם פעמין לכיוון דלת היציאה, בעודו משאיר את המשפחה כמו תמיד, מבולבלת מיואשת ובעיקר מעוצבנת...
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
