חברה שלי מתקשרת אלי, איפה אתה?
בדרך לאבא שלי. זה יום השנה, אמרתי לך.
היא אומרת, טוב, תדבר איתי אחר כך.
בדיוק כשאני מחנה מחוץ לבית של אבא שלי אני רואה אותו עומד בדלת ונפרד מהאיש ההוא והכל חוזר אלי ומציף אותי. במשך שנים האיש הזה נהג לבקר אותנו בילדותי. הוא היה מביא להורי מתנות מנדודיו בחו"ל. שוקולד סנט מוריץ לנו הילדים, בושם לאמי, ברנדי לאבא שלי. הרמן קראו לו, והוא היה סוכן של חברת תרופות בינלאומית וחבר של אמא שלי.
אנשים קוראים לזה רומן מחוץ לנישואים, אבל אצלנו זה היה לגמרי בפנים. בין שלוש לארבע פעמים בשנה הוא היה מגיע, מחלק לנו מתנות ולוקח עימו את אמי לכמה ימים ואילו אבי נשאר איתנו, הילדים.
אבי מזמין אותי פנימה. אנחנו מתיישבים בפינת האוכל שבמטבח. על השולחן, לצד צלוחית עוגיות, עדיין עומדת כוס הקפה של האורח.
אבי הולך אל השרותים וכשהוא חוזר החולצה שלו מבצבצת ממכנסיו, חצי בחוץ, חצי בפנים. הוא מתיישב מולי.
הוא אומר, הייתי אצלה בבוקר, שמתי פרחים.
מה הוא עשה כאן?
מי, הרמן? נשארנו בקשר, אומר אבי.
כן, אני אומר. אני לא מצליח להבין אותך, אבא, איך אתה עושה את זה.
אולי אתה לא תבין. אמא שלך אהבה אותו שנים לפני שהכירה אותי, אבל הוא היה רווק מתהולל כזה. כל הזמן בדרכים. והוא לא רצה להתמסד. ילדים הוא לא אהב ולא רצה בכלל. ואני הייתי כרוך אחריה ויכולתי לתת לה בית ומשפחה, ולמשך איזה זמן שיחקנו בזה. אבל היה לי ידוע, מוסכם וברור שהיא לא אוהבת אותי כמו שהיא אוהבת אותו, ושהיא נשארת איתו בקשר.
אבי מנקה את מפת הפלסטיק מפרורי עוגיה. הוא גורף אותם בכף ידו ומערה אל פיו.
אבל איך יכולת לסבול את זה?
אהבתי אותה, לקחתי מה שיכולתי לקבל. זה לא הכל שחור ולבן, כשאתה אוהב מישהו אתה אוהב אותו בלי קשר לאם או לכמה שהוא אוהב.
כן, אבל מה הוא עושה כאן? מה זאת אומרת 'נשארנו בקשר'?
אנחנו נפגשים לפעמים. אין לי שום דבר נגדו. אולי אתה לא תבין את זה, אבל בשבילי להפגש איתו מפעם לפעם זה כמו להתקרב אליה.
אני זוכר שלפעמים לא היתה לה ברירה –חופשה מבית ספר או משהו- והיא היתה לוקחת אותנו איתם, לתערוכה במוזיאון או לאכול גלידה. לא היתה לה אז שום סבלנות אלינו והוא מאוד השתדל.
ולא התחשק לך לפעמים להרוג אותו?
אבי בוהה בידיו, אני רואה את התנועה המעגלית של גלגלי עיניו על פני העור בעפעפיו. אם כן, הוא אומר, אז רק בגלל שכשנסע זה היה מצער אותה. תהיה בטוח שהסידור הזה לא היה פשוט בשבילה.
אני מהנהן ונזכר איך היתה מעשנת מול החלון סיגריות ברצף, שוכחת מהתה שלה שמתקרר, ועל פני המים החומים בכוס שלה צפים קרומים דקים שבורים בכל צבעי הקשת.
אולי אתה לא תבין, ממלמל אבי, יותר לעצמו.
כשאני יוצא ממנו ומתיישב במכונית אני מרגיש כאילו תקוע לי חופן של מסמרים בגרון.
אני מתקשר לחברה שלי. היא אומרת שבעלה יחזור מאוחר, שאני יכול לבוא
נובמבר 2013 (אני הוקסמתי כמובן ורציתי לשתף)
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
