משה היה בדרך קבע מגיע כל שבת עם חברים אחרי משחק כדורגל, אף שבת לא פספס את אמו האהובה שהתאלמנה לא מזמן. כך היה משמח אותה .
ניחוחות השבת של אמו הריחו מבעד לכל החורים שבקיר, וחבריו ידעו שאין כמו האוכל של ברטה.
כמו תמיד הם דילגו מעל חמשת המדרגות בכניסה ,גובהם כמעט שנגע במשקוף, הם נכנסו חיבקו נישקו ועשו הרבה שמח ורעש בבית הריק וכמובן שמח בלב לברטה.
"אמא מה יש לאכול טעים" שאל משה? " וכמו תמיד ברטה הייתה עונה "תשב בני אהובי, שב ואני כבר אדאג לבטן, לטעם, ולריח." נשקה אותו בראש והלכה בצליעה למטבח. המטפחת הצבעונית ממשי זה שמשה הביא לה מהודו מתנה בקיץ שעבר קשורה לה ככתר על הראש, הוורידים הנפוחים ברגליים שמורים בגרביים אלסטיות כדי שהרגליים לא יתפרקו להם. אבל לא היה אכפת לה הקושי. היא עמדה כל יום שישי במטבח ובישלה, ובישלה עד שלא יכלה לעמוד יותר על הרגליים. לא הכירה חיים אחרים.
כקסם ברטה ניגשה לפלטה השמורה כמקום כבוד בפינת השיש ליד ארגז הלחם הישן והמיחם של שבת .היא הורידה את ערמת השמיכות הישנות מעל הסירים, וריח של שבת אפף במסתוריות את האוויר ולכד אותו בזיכרונות בית אבא.
ברטה הורידה את הסיר הקטן מלמעלה ולאט לאט כמו בלגו משוכלל הורידה כך את עשרת הסירים שמסודרים לפי גדלים על פלטה קטנטנה. משה היה קורא לה "אדריכלית הסירים שלי".
בין רגע צלחות נערמו באוכל, צלחות קטנות של סלטים בהמוני צבעים נפרסו על השולחן כמניפה. החלה שנגמרה בין רגע בניגוב הסלטים עוד לפני שהמנה העיקרית הגיעה לפה.
ברטה התבוננה בהנאה בבנה ובחבריו וגאווה הציפה אותה. חיכתה לו כל השבוע, והציפייה השתלמה לה.
משה עזר לה לאחר מכן לסדר שוב על הפלטה מהגדול לקטן, וכמו במעשה של שיגרה מתוכננת היטב הכל נכנס, כל סיר הוחזר למקומו. השמיכות הבלויות על הסירים שמרו שאף ריח של זיכרון לא יברח החוצה .
נובמבר 2013
( אני קוראת לאנשים כמו ברטה
האנשים של פעם
אבל כולנו של פעם בעצם)
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
