יושבת וחושבת, נדבק בי הטירוף
שד של דיכאון, הוא לא יוצא לי מהגוף
עצבנית על העולם, עצבנית על החיים
בוכה לי פה בסתר בגלל מה שהם אומרים
הסכין באיטיות שוב עובר לי על היד
נוזל אדום מרגיע, כואב וגם נחמד
הוא שוב עובר ושוב חורט- כבר אי אפשר להתחרט
ציור פרפר שלא עוזר, ורק מקשה עלי יותר
היד כבר מלאה, אין מקום לעוד קו
ומה אני עושה? ומה אחתוך עכשיו?
נותר לי רק להתכסות שוב בשמיכה
ושוב אני לבד, ושוב אני בוכה
ושוב פעם המחשבות שלא עוזבות אותי
ושוב פעם העצב שנשקף במבטי
ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב זה לא נגמר
ושוב ושוב ושוב תוהה, ומה יהיה מחר?
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
