הפקניק/חני כהן צדק
הוא היה קופץ עם האופנוע, אוסף אותי לפקניק של בוקר. אהבתי את השקט שנכנס בי כשעליתי על האופנוע והיינו חותכים את הכביש. נצמדתי,חיבקתי, והרוח זרמה מסביב באהבה.
ירדנו את רח' עזה ונעצרנו בבית הקפה של "מישקה" שהיה מקום ששמו הלך לפניו.
סל הפקניק החל להתמלא במיץ סחוט טרי,בגט חם שנאפה במקום.צהובה סקנדינבית עם חורים גדולים והטעם הדומיננטי שנשאר בפה גם אחרי הביס הראשון. עגבניות שרי מהשדה ,קופי טו גו ואנחנו מוכנים לדרך.
מישקה בעל בית הקפה עלה מרוסיה, הוא עשה עלייה אבל משפחתו לא רצתה לעלות לארץ ונשארה ברוסיה. למישקה היה חלום לפתוח בית קטן בארץ. חצי חיים הוא חסך ולבסוף כשהיה לו מספיק כסף הגשים את חלומו. החלום השני הוא שמשפחתו תעשה עליה..איחלנו לו תודה ובהצלחה ועוד הוספנו שאצלו הכי טעים בירושלים. הוא היה נבוך וחייך.. נפנוף של שלום ועפנו חזרה לכביש..
ריסקנו את האוויר עם האופנוע והגלגלים כמו הפריעו לבוקר להתעורר באיטיות .ואז הכל שקט לפתע כשהגענו לפיסת דשא ושמיים שלא נגמרים. זרקנו את הסנדלים ורצנו על הדשא שהיה כל כך מזמין עם טיפות של טל מהלילה שהרטיבו לנו טיפונת את האצבעות.
אכלנו בהנאה כשכל הפסטורליה הזו עוטפת מסביב ואחר כך הנחתי את ראשי על בטנו כשאני יודעת שאין שום דבר אחר שהייתי רוצה יותר מאשר להיות כאן כרגע בתוך בועת האהבה הזו.
דרור אמר שהוא היה רוצה שנדבר על משהו חשוב, הוא ליטף לי את השיער באהבה ,ואני שאלתי למה כל הדרמתיות אחרי שנה שאנו יוצאים. הוא אמר שהוא רוצה לעזוב את הארץ, שצפוף לו, לוחץ לו, שאין לו מקום לצמוח ושהוא ישמח אם אני אבוא אתו . קמתי במהירות, התיישבתי, הסתכלתי לו בעיניים ושאלתי כמה זמן הוא כבר חושב על זה? שתיקה. דברנו ודברנו, היינו עצובים כי אהבנו מאוד. ברור שלא רציתי לעזוב את הארץ, אין לי ארץ אחרת אמרתי לו. הוא אמר שלא מתאים לו להישאר אבל הוא אוהב ורוצה שאבוא.
קפצנו שוב על האופנוע, דהרנו בכבישים. הוא עצר לי ליד הדירה. ירדתי והתחבקנו בבכי קורע. הוא שאל אם אבוא להיפרד ,השערות נדבקו לי לדמעות והוא נישק לי כל דמעה ודמעה ואמר בואי בואי לנמל התעופה, זה חשוב לי שתהיי. אך אני התנתקתי ממנו לרגע, נישקתי ,הסתכלתי עליו...בפעם האחרונה.
אני מפה לא עוזבת.
אוקטובר 2013
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה