ארבעים שנה חלפו עברו
יום ליל חושך אור
בלי שמות בלי חיוך
חסרים לי כאויר לנשימה
ארבעים שנה שלגעגועים
בתוך החולות וענני האבק
בתוך הבונקרים ובינות המוצבים
נשמות יקרות בודדות במותן
יום הפך ללילה ולילה ליום
אבק ונתזים וריח בשר
צעקות כאב קריאות חובש!!
הישאר עימי הישאר אחי
רופא כורע מורפיום מזריק
סמל קשוח דמעה מוזיל
מפנה מבטו לצד במהירות
אסור לטירונים להוריד המורל
ארבעים שנה והכאב חזק
אחי אתה חסר חסר
יבוא היום בו ניפגש
בארץ הזאת האוכלת יושביה
שמור עלי והשגח מלמעלה
למעני למענך למען עמנו
עם ישראל לנצח =חי=
הברית בין הבתרים לנצח תתקים
אבי זד 16/9/13
לא מספיק לא לשכוח ,צריך גם לזכור כלומר להזכיר במילים-וזה מה שעשית כל כך יפה.
"ולא זכר שר המשקים את יוסף - וישכחהו" אם לא זכר ברור ששכח אז למה נכתבו שניהם?
ללמדך ששר המשקים הרשע שניצל מבית האסורים לא רק שהיה כפוי טובה ושכח בליבו את יוסף, אלא גם בפיו לא רצה להזכיר לפני פרעה שיוסף נמצא בבית הסוהר.