הוא ישב שם כל מוצ"ש על הבר, היה בו משהו בפנים כמו האנשים של פעם. טוהר אלוהי של תום ביחד עם פרצוף שובב שכזה. הבחנתי בו מידי פעם כשהצצתי לעברו בלי שיראה. אני אוהבת את הפאב הססגוני הזה, כאילו נלקח ממקום אחר בעולם. הלבנים האדומות שמקשטות את הקיר החיצוני ועץ מהגוני עשיר מראה מקשט את החלל הפנימי, חדרון עם סנוקר ומכונת שירים שעובדת על כסף. היה בו בפאב שילוב של מיזוג גלויות, שפות שונות קולחות לאוויר, המוני תיירים, חיילים, דרוזים, ילדות טובות וילדות שקצת פחות, ילדים אבודים מכיכר החתולות שכמובן ניסו להיכנס ולא נתנו להם. נראה שכולם עוטים מסיכות ומחפשים את הדבר הבא שיקפיץ אותם מעלה מעלה. כשמתבוננים מהצד ורואים את תהליך החיזור אפשר ממש לעשות סרט אנתרופולוגי כי כמו שלל מחולק הם קובעים מי ייקח את מי. אני שומעת אותם ולא מאמינה, כמו מורעבים שבאים לסעודה וחושבים לעצמם מממ "איזה נתח מהפרה אני רוצה"...
אני באה לכאן קבוע עם לילך, יושבים, שותים, מעשנים, מאזינים למוסיקה טובה, באים קצת להתעדכן אחת עם השנייה מה קורה בחיים. הרעש מגן עלינו כי בתוכו אפשר לומר הכל כמו להיות בתוך עשן עטוף בו ומוגן בתוכו. ובכן, הבחור שישב כל מוצ"ש על הבר שמו ברק, ובאחת הפעמים כשישבנו שם לילך החליטה שהיא "חותכת" מוקדם. פתאום ברק ניגש לשולחן שלי והתחלנו לדבר, הוא ממש צ'ארמינג של בחור וגם חתיך. ומתברר שהוא חייל בודד ויש לו דירת חדר בנחלאות, המדינה מממנת חצי. שאלתי היכן ההורים? ולרגע הוא היה נבוך, אך סיפר שחזר בשאלה ועד לפני שנה היה נער חרדי בבית חרדי, אך הוא לא הרגיש שאלו החיים שהוא רוצה לעצמו ולאט לאט הוא התחיל לצאת מהעולם שבו הוא חי. הוא סיפר שמאז ההורים לא מסכימים לדבר איתו והוא לבד. לרגע החלטתי שהוא ראוי לאימוץ וליבי התרחב כשהוא ניפתח אלי. חשבתי לי שאני לא "נושמת" מכיוון שאצלי בכל החלטה הרת גורל הורי היו מעורבים. איך הוא חי כך לבד, שאלתי את עצמי. עכשיו הבנתי מדוע הוא יושב על הבר כל מוצ"ש. אולי בתוך כל המרקם האנושי הזה מחפש אהבה.
השיחה קלחה, אינטימיות של סיפורים נרקמה, ולאחר ערב של "שפיכת לב" והרבה דיבורים הוא שאל אם ארצה לבוא אליו לדירה שנמצאת 20 דקות מהפאב באחת הסמטאות. אמרתי לו שלא עשיתי עדיין עם אף אחד, ואז הוא אמר "אני לא אומר לך שאני אוהב אותך, אני רק אומר לך שאת חמודה ומקסימה ואני יכול להסב לך המון עונג". היססתי כמובן, התנגשו לי בראש הרבה מחשבות על הפעם הראשונה, הוא הבטיח לי שכשנעשה אהבה הוא יהיה עדין איתי וישמיע לי את השיר שאני אוהבת, "ניצוצות" של פורטיסחרוף.
היה לי פיפי נוראי, הייתי מבולבלת, מה אני עושה? ברק אמר לי שהוא לא רוצה לישון לבד הלילה, נמאס לו לישון כל הזמן לבד. לבד... לבד... וגם אם אני לא מרגישה בנוח אז לפחות נישן ביחד. הוא נשמע כזה חמוד והיה כן כשאמר שהוא לא אוהב אותי אבל יכול לגרום לי עונג, ונחמד לי איתו אז החלטתי "בגבורה" להכנע לספונטניות של רגע. יצאנו מהפאב לקור הירושלמי, עלינו את המידרחוב ועברנו דרך השוק. הייתי קצת מבושמת מהיין הלבן ששתיתי, הכוכבים היו נפלאים וידו החמה בידי הרגישה נפלאה. היו כמה עצירות בדרך לנשיקות רטובות שהבטיחו לילה מרגש. כשהגענו לדירה כפי שהבטיח שם לי את "ניצוצות".נמסתי, מוסיקה תמיד ממיסה אותי! ברק הדליק מלא נרות בכל החדר כדי שאזכור תמיד את הפעם הראשונה ועם מי, וכך עשינו אהבה עם המילים מהשיר.
"זה כמו מכת חשמל
וזה זורם ומאבד
את חוש הזמן לאט
אני הולך ומסתבך
ניצוצות של הבנה
שוב חולפים כמו סרט נע
כמו רוח סערה
הם מקלפים עוד חלקים
מהקליפה".....
מאי 2013
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
