אני לא יודעת למה אני ממשיכה לחזור
צעד אחד קדימה, חמישים אחור
רואה שרידים של דברים שהותרתי
פיסות קטנות של עצמי שקרעתי
ושואלת היודע?
ועונים- לא שלך
וגאוני הישן
נזרק הוא לפח
זה לא נעים לראות קרדיט עזוב
ולהרגיש כמו שום דבר
אין לך כאן רוח גבית
ילדה קטנה, תחזרי לכפר
זו הייתי אני, שהמצאתי
בניתי, שיניתי, השוויתי
ולכל אחד יש סיפור, על איך הוא הביא
ואיך זה בכלל לא קשור, הרי הוא הנביא.
אבל.. זו הייתי אני!
לא, אין זה שלך.
ושמץ כבודי
נזרק גם לפח
זה לא נעים לראות קרדיט עזוב
ולהרגיש כמו שום דבר
אין לך כאן רוח גבית
אולי כדאי לי לחזור לכפר.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
