פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 4526 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 12 שנים ו-4 חודשים תמימות על הסט-למבוגרים בלבד פרק 2 רני1424
פרק 2-
ג'יימס מתקרב בצעדים קלים אל הספה שאמה שכובה עליה,מוחק מראשו מחשבות זימה וסוקר את המשפט הבא שיאמר לה.הוא מתיישב על שולחן הסלון הקטן שמולה.
"איך זה שאת פה?"הוא שואל.
"מה זאת אומרת?"היא עונה,לא מבינה את שאלתו.
-"אמא שלך סיפרה שקיללת אותה,שהתעצבנת עליה כשהכרתך חזרה,אם כך,איך זה שאת פה איתה?"
"-אה..כן,זה היה התקף חרדה.אני סובלת מהם מאז שהייתי בת 5.כשהוא נגמר אמא הרגיעה אותי וחזרתי לחשוב בהגיון ובצלילות".
'התקף חרדה'..הוא תוהה,כנראה שיש לה טראומות,למסכנה.
פתאום מציקה לג'יימס שאלה שעוד לא העז לשאול,האם דיאנה אכן מופקרת ברמה שבעלה חושב שהיא?הרי הוא יודע,מניסיון שהיא לא האישה המושלמת בכל מה שקשור לנאמנות לבעלה.אבל הוא זוכר שהיא ציינה שבעבר הקשר שלהם היה טוב.הוא גם יודע בזמן שהרברט נכנס לבית,היא הייתה בהרמת כוסית במשרד,אם כך,מה הצית את כעסו?למה החליט להגיע דווקא באותו רגע,כשהיא לא בבית לפרוק את מכאוביו?
"אמה,אני אצטרך שתספרי לי בפרטי פרטים את מה שקרה אתמול עם אבא שלך,כדי שאוכל להרוס אותו בבית המשפט.אבל את בטח עייפה עכשיו,אני אתן לך לישון".הוא אומר,בתקווה להבטיח שייראה אותה שוב.
"כן" היא מהנהנת ,"אני אספר לך,אבל מה יקרה עם אמא כשהוא ייכנס לכלא?איפה היא תגור,מה יהיה עם הבית?"
'איזו חמודה,היא דואגת לבית שלה' הוא חושב לעצמו.
"טוב,יש לה זכויות כאשתו,בלי שום קשר למקום הימצאו,מתוקף היותם זוג נשוי,אבל זה עוד מוקדם לדעת בדיוק מה יהיה עם הרכוש המשותף..הבית רשום על שם שניהם נכון?"
אמה מהנהנת באיטיות,כתפיית הכותונת הוורדרדה שלה נעה קצת ממקומה,והתחושה הזאת,בבטנו של ג'יימס מתעצמת ונהפכת להרגשה מוכרת,להרגשה ההיא שהוא מרגיש כשאיברו הזכרי מתכונן לאקציה מינית.
'שיט'.
בדיוק כשהוא מתכונן לשוב לחדרו ולהרגיע את היצר שלו,הפרצוף של אמה נהפך שברירי יותר ויותר,פניה מתעוותות והיא מתחילה לבכות.
ג'יימס,כמו רוב העם הגברי, שנא כשבנות בוכות,פשוט מכיוון שלא ידע איך להתנהג..במיוחד כשזו היא שבוכה.'לעזאזל,מה אני עושה?' הוא מושיט את אגודלו למחות את דמעותיה,אבל היא מרחיקה את פניה בתנועה חדה.
'מה??' הוא חושב,פגוע.היא נראית כמו מרגישה תחושת גועל,כאילו תעשה הכל כדי שלא יתקרב אליה מעבר לנצרך.
"אני מצטער,לא הייתי צריך לפתוח את זה שוב בשעה כזו מאוחרת"הוא מתרץ.
-"לא,זה לא זה".היא אומרת.
הוא לא מבין.'זה לא זה?על מה בעולם היא יכולה לבכות עכשיו,כשאביה הסוציומט הניף סכין לעברה וכל משפחתה מתפרקת?על הרעב באפריקה?'
"אז מה יש,אמה?" הוא שואל,השם שלה מתגלגל על לשונו בקלות,גורם לו הנאה משונה.
"בבקשה תלך,אני רוצה לישון".
'זה היה פתאומי',האגו שלו מכאיב.בלי שום מילה נוספת,ג'יימס מתרומם,נזהר שברכיו לא ייגעו בברכיה הוא פונה לעלות במדרגות לעבר החדר.אמה זורקת לעברו"לילה טוב" קטן וחלוש,הוא לוחש "לילה" בחזרה ונכנס לחדרו.
כשהוא נכנס הוא פתאום חושב על כמה שהחדר הזה קטן,כשהיה ילד היה גאה מאוד בחדרו,מיטת המטר וחצי נחשבה ליוקרתית ומבוגרת אז והצבע הכחול שאחיו הגדול בחר עבורו נתן לחדר גוונים אפלים,גבריים אולי.הוא חוזר בחזרה למיטה,השעה כבר 2 בלילה,הוא נאנח בציפייה שהדלת תיפתח ואמה תעמוד שם,רק תעמוד ותו לא...מכוסה בשמיכת הפליז ההיא,מסתכלת אליו בעיניים ירוקות מימיות ומורידה אט אט את כתפיות כותנתה...
-דפיקה חזקה בדלת-
"ג'יימי,תתעורר,אוי,השעה מאוחרת" ג'יימס פוקח את עיניו,אור השמש מהוילון הפתוח חודר לעיניו הכחולות,חסרות הפיגמנטים והוא נאלץ למצמץ. כמה שניות אחר כך הוא מגניב מבט לפלאפון שלו.השעה 11:30.
'11:30??הא,הוא נושם לרווחה,הסשן עם מרילין הוא רק ב17:00, ו"היא" בטח כבר הלכה לה למרוח לק או מה שלא יהיה שבחורות כמוה עושות ביומיום שלהן'.
ג'יימס לובש את הג'ינס וחולצת הטי שרט השחורה שלבש אתמול ויורד למטה,כשהוא מתקרב למטבח הוא מבחין בכך שכולם כבר התעוררו—'כמובן,הרי בני האדם ה"נורמאלים" שבינינו לא נוהגים להתעורר בשעה כה מאוחרת,הם מפחדים להפסיד את היום.
זהו עוד יתרון לעבודה האקזוטית שלו,אקשן בלילה ושנת ישרים לאורך היום.
אביו של ג'יימס כבר יצא,כנראה הלך לחוקק חוקים שיצילו את אמריקה מכוחות הפשע,אמה ישובה על המטבח ליד דיאנה,היא החליפה בגדים.
"אוקי אמא,אני יוצאת לשיעור,אוליבר אוסף אותי"היא אומרת,מתרוממת ומנפנפת את שיערה הצידה מפניה.המבט על התחת העגול שלה,שארוז בג'ינס בהיר גורם לג'יימס להיזכר בהחלטתו מהלילה הקודם,הוא חייב לזיין אותה-ואין לו שמץ של מושג איך הוא הולך לעשות את זה. בדרכה לדלת היא חולפת על פניו,הוא מישיר אליה מבט של "אחותי,זה שאת יוצאת לשיעור עם הידיד הכלומניק שלך לא מזיז לי את הביצה השמאלית",למרות שזה הזיז,הו ועוד איך הזיז..
מאוחר יותר דיאנה חוזרת על הסיפור מליל אמש,הפעם ג'יימס מבקש שתדבר בפרטי פרטים שיוכל להתייעץ עם מאטי,כשהוא חוזר הביתה,מותש מהנהיגה המייגעת,הוא מתחיל בעבודת המחקר לגבי חוקי רכוש משותף של בני זוג כשאחד מהם נמצא בכלא,כדי שיוכל לענות לאמה בהרחבה בפעם הבאה שייראה אותה..אם הוא יראה אותה,כמובן.
לאחר שהוא מתקלח ומתלבש,שוב בג'ינס וטי שירט אך מפוספסת הפעם,ג'יימס יוצא לכיוון אולפני vivid לגמרי מוכן לפעולה.האולפנים פרושים על שטח גדול,גדול בהרבה ממה שג'יימס ובנות זוגו לסרטים שיחקו בו בעבר.בכניסה עומד שומר לבוש שחורים,והארי על ידו.
"ערב טוב"
"ערב טוב,ג'יימס.מוכן?"
-"נולדתי מוכן"הוא זורק לעברו בשחצנות,בגלל שאכן כך היה.
מאז ומתמיד ג'יימס היה ידוע ביכולת הזאת שלו להתפאר בכל מעשה שלו,גם אם הוא הקל שבקלים,ולגרום לו להישמע ככישרון יוצא דופן.הם נכנסים.
"וואו"מתפלא הארי,עיניו נפתחות לרווחה,פניו נראות כאילו ראה את אפרודיטה בכבודה ובעצמה.
"מרילין,נעים מאוד,אני הארי רולנד".מרילין עונה לו במבט חטוף ופונה להסתכל על ג'יימס שעומד מאחוריו.
"ממ זה הולך להיות כיף,אני מרילין"היא אומרת בטון מלא זימה,כל כך מלא בזימה שג'יימס כמעט שוכח איך קוראים לו.
"ג'יימס דין,נחמד סופסוף לפגוש אותך במציאות"הוא אומר.מרילין אכן הייתה אישה מפתה,פאם פאטל במלוא מובן המילה.שיער זהוב,עיניים חומות,כהות עד כאב.שפתיה משוחות באודם וורוד פוקסיה והיא לבושה בייבידול שלא משאיר מקום לדמיין את גופה בעל הקימורים.
"תמיד הייתה לי חולשה לגברים עם עיניים כחולות" היא אומרת לג'יימס. 'טיזרית קטנה' הוא חושב לעצמו.
"ולי תמיד הייתה חולשה לנשים עם בייבידול,במיוחד אם הן בלונדיניות" הוא משקר,מחשבה מציקה ומעצבנת מבליחה במוחו,מחשבה על פניה של אמה.
לאחר סדרת ההכנות לצילומים,ביניהם איפור,החלפת בגדים מינימליים וסידורי כיווני אור מייגעים,נשמעת המילה "אקשן".
נושא הסרט הוא סאדיזם,כך שהרקע הוא אחוזה מפוארת כביכול בבעלותה של אישה עצובה ומדוכאת,(עצובה ומדוכאת מסיבה שאלוהים יודע מהי)והגעתו של שרברב שרירי והורס-ג'יימס שמחדיר בה קצת שמחת חיים,ועוד משהו..
"הו אדוני השרברב,כיצד אוכל להודות לך על עבודתך המדהימה?"אומרת מרילין בתמימות דרמטית מדי,לטעמו של ג'יימס.
"ממ את יכולה להתפשט"הוא אומר בקול כה סקסי שגורם למרילין להתבלבל לרגע.
-"הו לא,אני אישה עצובה וכאובה,איני יכולה לתת לך את מה שאתה רוצה"
"גברתי,אני לא חושב שיש לך ברירה",הוא מתקרב אליה,והיא משחקת את עצמה מפוחדת ומתרחקת ממנו,ג'יימס מושיט ידיו לחצאיתה וקורע אותה בצליל רועש. מרילין מנסה לברוח מאחיזתו,צועקת ומתנגדת כביכול למגעו תוך שהיא נאנחת במשחק מוגזם.ג'יימס בתגובה מוריד את חולצתה בפראות ומתחיל לנשק אותה,הוא מצמיד את גופה לאיברו שלמרבה הפלא עדיין לא התקשה.הבמאי צועק הוראות ביניהן"נשק לה את הכתף" לג'יימס ו"תתחנני שיפסיק" למרילין. וג'יימס מצדו,מבולבל ותמוה,לא מבין כיצד זה אפשרי ש"טומי קרוז" שלו לא מגיב לאישה כמו מרילין,בצעד נואש הוא משכיב את מרילין על הדלפק,מבוהל מכך שברגע האמת הוא לא יצליח להעמיד אותו.
מרילין שולחת את ידיה לחגורתו,מורידה אותה באיטיות ואז את כפתורי הג'ינס שלו.ג'יימס מחליט,בצעד של חוסר אונים לתת לזיכרון של פניה של אמה לעלות למוחו,הוא מתרכז בשערה הברונטי הגולש ואז נזכר בעיניה הירוקות.כשמרילין מורידה את הבוקסר שלו וחופנת את איברו בידיה הוא כבר קשה כמו אבן,כלכך קשה כמו שלא היה אף פעם.הוא נזכר שעליו לשחק את המשחק בשביל המצלמה ולופת בחוזקה את שיערה,הוא מכוון את פיה לזין הזקור שלו ומצווה"תמצצי!",היא מיד מכניסה אותו לפיה,וג'יימס חוזר להתרכז באמה,הוא מדמיין את שפתי הדם שלה על איברו,מלקקות ומוצצות,אך חלק בו מדוכא מהידיעה שזו אינה היא.
מרילין יודעת את העבודה,בדקות שבאות אחר כך היא מתפשטת לגמרי ומפשקת את רגליה,ג'יימס זורק לה ציוויים כמו "תפתחי רגליים שאני אוכל להיכנס לתוכך" ו"תגעי בעצמך". כשהוא חודר אליה היא מתנשמת ומתנשפת בכבדות.
"פאקק" הוא ממלמל,מרילין בתגובה שלא הולמת את עלילת הסרט צורחת"כן בייבי כן,אל תפסיק אל.."
הבמאי ממשיך עם ההערות ומורה להם לעבור תנוחה כל כמה דקות,לאחר שמרילין גומרת לפחות 5 פעמים ושניהם מזיעים ומותשים-ג'יימס מושיב אותה עליו ומרים את אגנו כלפיה כך שכל כולו נמצא בתוכה. "או מיי גאד,זה כלכך עמוק" היא אומרת וגומרת שוב סביבו.הוא מתחיל להרגיש שלא יוכל לעצור את עצמו יותר,ושהוא חייב להגיע לפורקן.
בתקווה שעמד בלוח הזמנים,הוא מוחה את זיעתו ממצחו ומגביר את הקצב,מהר יותר ומהר יותר עד שנפלטת ממנו אנחה כה עוצמתית,שמרילין גומרת שוב מקולו המחרמן,"תגמור עליי האני"
הוא יוצא מתוכה והאורגזמה מתפשטת לאורך כל גופו,רעד והנאה מוכרת עוברים בו.
הם מחייכים אחד לשני והבמאי אומר "קאט,איטס אה ראפ".
לאחר סבב של מחמאות מאנשי הצוות ג'יימס חוזר הביתה,מתקלח ונשכב על מיטתו מותש. הוא מדליק את הפלאפון שחוייב לכבות קודם לכן באותו יום ורואה,שוב 3 שיחות שלא נענו מאמא ו4 הודעות טקסט.2 ממאטי ששואל לשלומו ומיידע אותו שהמקרה של דיאנה והרברט נמצא בטיפול של צוות עורכי הדין ואחת מטום ששואל למה הפסיק לשמור על קשר ודורש שייפגשו לאיזה צפייה במשחק,כשהוא מגיע לאחרונה,המאוחרת מכולן הוא רואה מספר לא מוכר.
היי ג'יימס,אני מצטערת על היחס שלי אליך אתמול,אני יודעת שאתה בסה"כ רוצה לעזור.אשמח שניפגש ואפרט לך על מה שביקשת אמש.
אמה.
'כן טוב,היא צריכה להצטער' הוא חושב לעצמו,עדיין פגוע מה"לילה טוב" והיחס הקריר של הבוקר. הוא חושב איך להתנסח תקופה ארוכה ואז מקליד בתשובה:
ילדונת,אני אחרי יום עבודה ארוך,נוכל להיפגש מחר?
'היא תגיד כן,היא חייבת להגיד לי כן' הוא מקווה בליבו 'הרי מי תגיד לא לפגישה איתי?'
הוא צדק.
אוקיי,אז מחר,גבר שלא שמע על פיג'מה.
הוא מחייך כשהוא נזכר בשנינות שלה מהלילה הקודם,אך מחליט לענות לה בתגובה הכי קרירה שעולה לו בראש
מחר.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
