היום, דפדפתי בין הררי ההתכתבויות בינינו.
קראתי את המכתבים נוטפי ההערצה שלך כלפי.
מכתבים שהיו מלאים ברוח אוהבת, מעודדת.
אהבת כל צעד שעשיתי, אפילו שאני מוזרה.
צחקת מכל שטות שאמרתי, אפילו שאני טיפה משונה.
לו היית קורא איתי את ההתכתבות הזו, היית מגחך, בדיוק כמוני.
היית מבין, כמה טיפש יצאת. כמה חסר עמוד שדרה אתה.
כמה תמימה הייתי. כמה האמנתי לשטויות חסרות הטעם שהתאמצת מאוד לכתוב לי.
כמה לילות לא ישנת בשבילי... כדי שיהיה לי טוב.
היום, בניגוד לאותם ימים.
אין כאן אהבה, הערצה, עידוד, או טיפת צחוק.
אין זכר לאותם הימים.
מבטיחה לך, לו הייתה לי אפשרות למחוק חלקים מהזיכרון שלי...
הייתי מוחקת אותך ואת כל הרוע שהבאת איתך.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
