לפעמים אני מרגישה ממש נבוכה להיות משויכת למגזר הדתי לאומי.בתקופה האחרונה צצים להם כל מיני רבנים קיצוניים שמוציאים לתקשורת אמירות ו"פסקי הלכה" אשר מביישים אותם,את הציבור ההולך אחריהם ולעיתים גובלים בחילול ה'.
נראה שהרבנים,בתוך מציאות הריאליטי,מתחרים זה בזה מי יוציא פסק יותר נועז,יותר מחמיר שיזעזע את התקשרות וישאיר אותם במודעות הציבור.הם פוחדים להקל,פוחדים שזה יהפוך אותם למתירנים,גם כשיש סיבה מצויינת להקל.רבנים רבים בציונות הדתית סובלים מתסביך נחיתות חמור מול החרדים בקטע הזה.
כמה טוב שנותרו עוד מספר רבנים שפויים המייצגים את רוב האוכליוסיה הדתית ולא רק את הקיצונים שבחרד"לים(חרדים-לאומיים).רבנים שפסקי ההלכה שלהם ודיעותיהם מבוססים לפני הכל על "ואהבת לרעך כמוך"-ככל גדול בתורה שלעיתים אני חושבת שדווקא בו נוטים מאוד להקל.רבנים שרובם המוחלט,בנוסף להיותם מוסמכים לרבנות,הם אנשים משכילים שרואים גם מעבר לקצה דף הגמרא.רבנים שלא פוחדים מתרבות,או מנשים גדולות בתורה.ארגון בית הלל מורכב בדיוק מסוג האנשים האלה.בארגון אפשר למצוא את הרב והרבנית נויברט,הרב בני לאו ועוד רבים וטובים,כולם משכמם ומעלה.
אני כותבת פה,דווקא בדף אקטואליה,בעקבות אירוע ספציפי שקרה היום-תפילת ראש החודש של "נשות הכותל".היתה היום בכותל אלימות רבה מצד קיצוניים.זה כל כך טיפשי ומיותר.זה כל כך כואב שאנחנו רק עסוקים בלריב עם עצמנו כל הזמן. אמת,אני לא מצדדת בנשות הכותל וחושבת שגם הן אשמות באירוע.לא צריך לעורר פרובוקציות סתם,אבל התגובה לה הן היום שוב מעוררת בי את תחושת המבוכה הזאת הנגרמת עקב היותי משוייכת לציבור שומר המצוות בישראל.זאת לא היהדות בה אני מאמינה.זו לא רוח התורה אותה אני לומדת...
רציתי להביא לם את מה שכתב הרב בני לאו בדף הפייסבוק(כן,רב עם פייסבוק-עוד סימן לקדמה ופתיחות)שלו-על פרשת השבוע ונשות הכותל:
ממתק לשבת פרשת במדבר, ראש חודש סיון.
לפני שעתיים נחתנו, משלחת של צה"ל - "עדים במדים" מפולין. אתמול בערב ערכנו טכס מרגש במחנה המוות בירקנאו והבוקר תוכנן להיות טכס מסיים ברחבת הכותל בירושלים.
הטכס בוטל בגלל מלחמת היהודים ביהודים לכבודו של ראש חודש סיון. "נשות הכותל" והמשטרה הותקפו על ידי אלפי יהודים שלא יכלו לסבול את מראה הנשים העטופות בטליתות.
איך אפשר להסביר לכם את גודל הכאב? עמדנו שם באדמה המקוללת - 160 קצינים של המכללה לפיקוד טקטי (לקראת תפקידי מפקדי פלוגות קרביים), שמונה נציגים של משפחת השכול, עד המשלחת - מנחם סנדובסקי, יהודי מופלא בן 90 שריד מגטו לודז' ומחנה אושוויץ בירקאנו. חשנו שם התרוממות רוח של אחדות ודבקות, של גאווה עמוקה להיותנו בני העם הזה ונציגי המדינה הזו.
ואז באה קבלת הפנים המבישה והחזירה אותנו באחת אל קרקע המציאות של הפלגנות והקטטה.
פרשת במדבר עוסקת בגיוון הדגלים של השבטים. "צבעו של זה לא כצבעו של זה". סוד הקיום היהודי המתוכנן הוא להכיר בגיוון ובייחודיות, לכבד את השונות ולחיות מסביב לאותו משכן עם הפנים לירושלים.
כל כך הרבה דרשות ייאמרו השבת על זה. האם יש סיכוי שהדרשות הנאות יחלחלו גם ללבבות?
שתהיה שבת שלום...אני מאחלת לכולנו המון אהבת חינם♥
נראה שהרבנים,בתוך מציאות הריאליטי,מתחרים זה בזה מי יוציא פסק יותר נועז,יותר מחמיר שיזעזע את התקשרות וישאיר אותם במודעות הציבור.הם פוחדים להקל,פוחדים שזה יהפוך אותם למתירנים,גם כשיש סיבה מצויינת להקל.רבנים רבים בציונות הדתית סובלים מתסביך נחיתות חמור מול החרדים בקטע הזה.
כמה טוב שנותרו עוד מספר רבנים שפויים המייצגים את רוב האוכליוסיה הדתית ולא רק את הקיצונים שבחרד"לים(חרדים-לאומיים).רבנים שפסקי ההלכה שלהם ודיעותיהם מבוססים לפני הכל על "ואהבת לרעך כמוך"-ככל גדול בתורה שלעיתים אני חושבת שדווקא בו נוטים מאוד להקל.רבנים שרובם המוחלט,בנוסף להיותם מוסמכים לרבנות,הם אנשים משכילים שרואים גם מעבר לקצה דף הגמרא.רבנים שלא פוחדים מתרבות,או מנשים גדולות בתורה.ארגון בית הלל מורכב בדיוק מסוג האנשים האלה.בארגון אפשר למצוא את הרב והרבנית נויברט,הרב בני לאו ועוד רבים וטובים,כולם משכמם ומעלה.
אני כותבת פה,דווקא בדף אקטואליה,בעקבות אירוע ספציפי שקרה היום-תפילת ראש החודש של "נשות הכותל".היתה היום בכותל אלימות רבה מצד קיצוניים.זה כל כך טיפשי ומיותר.זה כל כך כואב שאנחנו רק עסוקים בלריב עם עצמנו כל הזמן. אמת,אני לא מצדדת בנשות הכותל וחושבת שגם הן אשמות באירוע.לא צריך לעורר פרובוקציות סתם,אבל התגובה לה הן היום שוב מעוררת בי את תחושת המבוכה הזאת הנגרמת עקב היותי משוייכת לציבור שומר המצוות בישראל.זאת לא היהדות בה אני מאמינה.זו לא רוח התורה אותה אני לומדת...
רציתי להביא לם את מה שכתב הרב בני לאו בדף הפייסבוק(כן,רב עם פייסבוק-עוד סימן לקדמה ופתיחות)שלו-על פרשת השבוע ונשות הכותל:
ממתק לשבת פרשת במדבר, ראש חודש סיון.
לפני שעתיים נחתנו, משלחת של צה"ל - "עדים במדים" מפולין. אתמול בערב ערכנו טכס מרגש במחנה המוות בירקנאו והבוקר תוכנן להיות טכס מסיים ברחבת הכותל בירושלים.
הטכס בוטל בגלל מלחמת היהודים ביהודים לכבודו של ראש חודש סיון. "נשות הכותל" והמשטרה הותקפו על ידי אלפי יהודים שלא יכלו לסבול את מראה הנשים העטופות בטליתות.
איך אפשר להסביר לכם את גודל הכאב? עמדנו שם באדמה המקוללת - 160 קצינים של המכללה לפיקוד טקטי (לקראת תפקידי מפקדי פלוגות קרביים), שמונה נציגים של משפחת השכול, עד המשלחת - מנחם סנדובסקי, יהודי מופלא בן 90 שריד מגטו לודז' ומחנה אושוויץ בירקאנו. חשנו שם התרוממות רוח של אחדות ודבקות, של גאווה עמוקה להיותנו בני העם הזה ונציגי המדינה הזו.
ואז באה קבלת הפנים המבישה והחזירה אותנו באחת אל קרקע המציאות של הפלגנות והקטטה.
פרשת במדבר עוסקת בגיוון הדגלים של השבטים. "צבעו של זה לא כצבעו של זה". סוד הקיום היהודי המתוכנן הוא להכיר בגיוון ובייחודיות, לכבד את השונות ולחיות מסביב לאותו משכן עם הפנים לירושלים.
כל כך הרבה דרשות ייאמרו השבת על זה. האם יש סיכוי שהדרשות הנאות יחלחלו גם ללבבות?
שתהיה שבת שלום...אני מאחלת לכולנו המון אהבת חינם♥