"הממשלה אישרה השבוע שטרות כסף חדשים. היקר מכולם הוא שטר של 200 שקל ועליו דיוקנו של נתן אלתרמן..."
(מן העיתונות)
שׁוּב יְהִי יוֹם־אָבִיב, יוֹם תְּמוּרוֹת וּפְלִיאוֹת,
בָּאֲוִיר יִשְׁתּוֹבֵב רֵיחַ מֶנְטָה.
וְקוֹנִים שֶׁל יוֹם חוֹל - דּוֹחֲפִים עֲגָלוֹת -
יִתְיַצְבוּ בַּקֻּפּוֹת לְלֹא רֶתַע.
בַּקֻּפָּה הַמְּהִירָה הֵם יַמְתִּינוּ בְּשֶׁקֶט, וּבִמְעַט רְטִינָה,
עֵת יָשִׁישׁ קְצָת רוֹטֵט,
שֶׁרָכָשׁ קִילוֹ אֹרֶז וּשְׁנֵי קוֹטֶג’ גְּבִינָה,
מִתּוֹךְ אַרְנְקוֹ מַטְבֵּעוֹת יְלַקֵּט.
רַק הַשֵּׁד יוֹדֵעַ מַה יֵשׁ שָׁם בִּפְנִים -
אֲגוֹרוֹת וּשְׁטָרוֹת נוֹשָׁנִים וְאוּלַי גַּם שִׁבְרֵי כַּפְתּוֹרִים,
וְתָוֵי־קְנִיָּה שֶׁמִכְּבָר, תֹּקְפָּם פָּג זֶה שָׁנִים
(כִּי כָּאֵלֶה יָמֵינוּ - חוֹפְזִים וְעוֹבְרִים).
כָּךְ יְחַטֵּט יְדִידֵנוּ הַמָּךְ, וְהַתּוֹר יָזוּעַ בְּאִי נַחַת גּוֹבֶרֶת,
עֵת לוּדְמִילָה תָּעִיר בְּאָזְנֵי הָאֲדוֹן
“מַה בְּמִבְצָע” אוֹ “חֲבֵר מוֹעֲדוֹן?” -
אַךְ הִנֵה בָּאֲרְְנָק נָחָה דְּמוּת לֹא מֻכֶּרֶת
מֻטְבַּעַת עַל גַּב שְׁטָר כָּחֹל כְּכִנֶּרֶת.
יְבֹרַךְ זֶה הַשְּׁטָר שֶׁל מָאתַיִים הַשֶּׁקֶל,
עוֹד כֹּחוֹ בְּמָתְנָיו, עוֹד נוֹשֵׂא הוּא בַּנֵטֶל:
הִכַּר נוּהוּ בְּתוֹר מְשׁוֹרֵר -
וְעַתָּה הוּא עוֹבֵר לַסּוֹחֵר.
זְכַרְנוּהוּ כְּבַעַל טוּרִים -
וְהִנֵה הוּא טָבִין וּתְקִילִין.
עוֹד נִרְאֵהוּ מַבְלִיחַ כְּמוֹץ מִן הַתֶּבֶן,
אוֹ מַפְתִּיעַ וְצָץ לוֹ כְּמוֹ אַמְבּוּשׁ:
מְקֻמָּט וּמֻכְתָּם קְצָת בְּעַמְבָּה וָשֶׁמֶן
בְּדוּכַן הַשָּׁוָארְמָה שֶׁל דַּבּוּשׁ.
וְחַלְפָן שֶׁל כְּסָפִים בַּיָּרִיד שֶׁל סְטַנְבּוּל
אָז אֶצְבַּע יַרְטִיב וְיִסְפֹּר אֶת הַמָּאנִי.
וּבְאֹפֶן מוּזָר, תּוֹךְ פִּלְבּוּל וּבִלְבּוּל,
יִתְפַּעֵם בּוֹ אָז שִׁיר אַלְתֶרְמָנִי.
וְסוֹחֵר שֶׁל סִדְקִית, עִם צְלוֹחִית מֵאַרְסוּף,
מוּל הַשֶּׁמֶשׁ יַנִיף את השטר בְְלי משׂים:
זֹאת מֵחֲשָׁש רְמִייָה וְזִיּוּף
בְּבֹקֶר חַמְסִין, בְּשׁוּק הַפִּשְׁפְּשִׁים.
וְנֶהָג שֶׁל מוֹנִית, לְאוֹר הַמּוֹנֶה הָחִוֵּר,
עֵת נֵשֵׁב בַּמּוֹשָׁב שֶׁבָּעֹרֶף -
יֹאמַר לָנוּ “מַמָּשׁ סוֹרִי, חָבֵר,
אֲבָל מֵאַלְתֶרְמַן אֵין לִי כָּאן עֹדֶף”.
כִּי בִּדְמוּיוֹת שֶׁכָּאֵלֶה אֵין עֹדֶף בַּמְּלַאי
לֹא בִּמְהֵרָה יִפָּרְטוּ לִפְרוּטוֹת הֵן;
וְאִם שֹׁוִי נָמוּךְ תְּחַפְּשׂוּ, יְדִידַי,
אַל נָא לְכָאן תִּתְחָבוּ אֶת הָחֹטֶם.
אַךְ יָדוֹעַ־נֵדַע מְעַט שֶׁמֶץ שֶׁל נַחַת,
עֵת בְּתוֹךְ הָאַמְתַּחַת
יַכְחִילוּ עַד כְּלוֹת שְׁנֵי שְׁטָרוֹת לְפָחוֹת.
אָז נַבִּיטָה, רֵעִי וְאָחִי,
זֶה בָּזֶה, בְּבַת צְחוֹק מִשְׁתַּכַּחַת,
אֲשֶׁר יֵשׁ בָּהּ קְצָת עֵצֶב וּבְכִי,
אֲבָל יֵשׁ בָּהּ גַּם מַשֶּׁהוּ נַחַת:
זֶה הַשְׁטָר וְזֶה הַחוֹב
לָאִישׁ שֶׁרָצָה לִהְיוֹת רְחוֹב.
וּמַה טוֹב הַתשלום, אף נעים,
עת תדפוֹק על הדלת שִׂמְחַת עֲנִיִּים.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
