הוא בוהה בי,ואני תוהה למה.
הוא מחבק אותי,ואני משיבה חיוך מזויף.
הוא מקרצף את חדרי,ואני מחליקה על הריצפה החלקה אם נעלי המלוכלכות.
הוא קורא לי ספר,בזמן שאני מתרכזת בדברים אחרים.
הוא מסיע אותי לכל מקום,ואני לא מודה לו.
הוא קונה לי דברים,ואני מפקירה אותם.
הוא מתקן לי מחשב,ואני מקלקלת אותו.
הוא מאכיל אותי,ואני יורקת.
הוא מנשק אותי ומראה לי חיבה עזה,ואני רק מהרהרת.
ופתאום,כשהוא משכיב אותי לישון,
אני בוכה.
למה אני תוהה?
למה אני כך מחייכת?
למה אני מחליקה על הריצפה?
למה אני מתרכזת בדברים?
למה אני לא מודה?
למה אני מפקירה?
למה אני מקלקלת?
למה אני יורקת?
למה אני מהרהרת?
למה אני לא יכולה לכבד אותו מספיק....
את אבא.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה