רוב המגיבים לידיעה הבלעדית שפורסמה כאן אתמול על הכוונה של מנכ”לית בנק לאומי, רקפת רוסק עמינח, למחוק 200-100 מיליון שקל מהחוב האישי של נוחי דנקנר לבנק, קראו את התמונה דרך העיניים האישיות שלהם. “למה”, הם זעקו, “לאומי לעולם לא יהיה מוכן למחוק לנו אגורה שחוקה מהחוב או מהאובדרפט - אבל הוא מוחק מאות מיליוני שקלים למנהל הכושל דנקנר”.
התשובה לא פשוטה. עבורם, הנה שמונה סיבות מדוע לאומי מוחק חובות אישיים דווקא לדנקנר.
1. רוסק עמינח מוכנה למחוק חובות לדנקנר בניסיון לחסוך כסף, ומתוך חובת נאמנות למעסיק שלה, הבנק. האמרה המוכרת הבאה נשמעת כמו הלצה, אבל היא מדויקת ומציאותית לחלוטין: “כשאתה חייב כסף לבנק, יש לך בעיה; כשאתה חייב הרבה מאוד כסף לבנק, לבנק יש בעיה”.
ואכן, חברת האחזקות הפרטית גנדן שבשליטת דנקנר חייבת ללאומי כ-500 מיליון שקל (ועוד 85 מיליון שקל לבנק מזרחי), ואין לה מהיכן להחזיר את הכסף. במצבים כאלה, אם דנקנר או מישהו אחר מזרים כסף, הוא בדרך כלל יגלה שהבנק מוכן לדבר אתו.
הבנק אינו מוחק חוב ללקוח מן המניין, כי הוא יכול לקבל את הכסף באמצעות עיקולי נכסים וחשבונות. אם אין מה לעקל, הבנק מוכן לדבר, לפרוס ולמחוק. במצב הנוכחי מקווה לאומי שהוא יראה יותר כסף באמצעות ההסכם עם דנקנר מאשר לקחת לו את החברה.
בנוסף, מקווה לאומי שדנקנר יגיע להסדר חוב עם בעלי האג”ח בחברה הבת אי.די.בי אחזקות. התקווה של הבנק היא שגם בעלי האג”ח ימחקו חלק מהחוב שדנקנר חייב להם, דבר שיגדיל את שווי הנכס שבידי גנדן (אי.די.בי), וישפר את הביטחונות של הבנק.
2. רוסק עמינח מוכנה למחוק חובות לדנקנר, כי שניהם שייכים לאותו מועדון אלפיון, קבוצה של כמה מאות אנשים מעולם ההון־פוליטיקה־עסקנות־שירותים עסקיים־עיתונות, שמאז ומעולם דואגת האחד לשני.
אחותה של רוסק עמינח, למשל, כיהנה עד לאחרונה כדירקטורית בכור, חברה שבה שולט דנקנר. בנה של מנכ”לית בנק לאומי הקודמת, גליה מאור, מנהל את עסקי חיפושי הגז של דנקנר. רוסק עמינח צמחה וקודמה בידי רו”ח גדי סומך, שהוא הרו”ח של רוב החברות של דנקנר - וכך הלאה, והלאה, והלאה.
המועדון דואג לחבריו, לבניו ולבנותיו בעבודות ובמכרזים, ומעניש את מי שאינו נשמע לקודים ולכללי המשחק שלו. לרוסק עמינח אין כל עניין או תמריץ לשבור את השיטה, כי פונקציית המטרה של חברי המועדון היא פשוטה: להישאר חבר בכיר במועדון, ולצרף אליו את הילדים.
3. רוסק עמינח מוכנה למחוק חובות לדנקנר, כי העסקה הזו תחזק אותה. בתקופה שבה שוק ההון מיובש מהנפקות גדולות והבנקים ממעטים לתת אשראי, רוסק עמינח היא אחד משני האנשים החזקים במשק, יחד עם מנכ”ל בנק הפועלים, ציון קינן. היא מחליטה מי יחיה, כי יקבל ממנה אשראי או פריסת חוב, ומי ימות.
המסר שיועבר לשוק לאחר השלמת העסקה למחיקת החוב לדנקנר יהיה זה: “רבותי, אני קובעת כאן. אם ארצה אשאיר אתכם בחיים, אפילו אם הריח הציבורי מהסדר כזה לא נעים. אני לא מפחדת. דברו אתי אם אתם רוצים לחיות, ואני לא מבטיחה שאחזור אליכם במהירות”. זו עמדה מאוד מאוד נחשקת עבור כל בעל תיאבון לכוח והשפעה.
4. רוסק עמינח מוכנה למחוק חובות לדנקנר, כי זה פתרון נוח יותר עבורה מאשר החלופה השנייה: להתמודד על הבעלות של אי.די.בי לאחר כינוס של נכסי דנקנר, ובדרך להתעמת עם בעלי איגרות החוב שגם הם דורשים בעלות על הנכסים. למה לריב? לא נעים.
5. רוסק עמינח מוכנה למחוק חובות לדנקנר, כי רוב התקשורת, הכללית והכלכלית, אינה מפריעה לה. יש מדינות שבהן עסקה כזו גוררת גל של תחקירים, ניתוחים וביקורת ציבורית, עד שהעסקה הופכת לקשה מנשוא עבור המנכ“ל ועבור חברי הדירקטוריון.
זה לא המצב כיום בישראל. מדוע, למשל, לא מתנפלים עורכי תוכניות התחקירים הטלוויזיונית על ההזדמנות? איפה רפי ”טוני סופרנו“ גינת? היכן אילנה דיין? איפה קבוצת ידיעות אחרונות בעלת האמצעים לתחקיר עמוק?
כל חברות המדיה נמצאות בתקופה קשה, כולם חייבים כסף או ללאומי או לבנק הפועלים או לשניהם, וכולם יודעים שהם יזדקקו לקווי האשראי האלו בעתיד. העובדה שגם לאומי וגם החברות של דנקנר הם מהמפרסמים הגדולים במשק אינה מנותקת מההחלטה לבחור נושאים ותחקירים אחרים.
6. רוסק עמינח מוכנה למחוק חובות לדנקנר, כי היא עושה בבנק מה שהיא רוצה. לבנק יש יו“ר (דוד ברודט), דירקטוריון וועדת אשראי, אך רוסק עמינח מניחה שהם יקבלו את שיקול דעתה ויסמכו את ידיהם על כל הסדר שהיא תסכם עם דנקנר. אחרת, היא לא היתה עושה את ההסדר הזה ובוחרת בדרך השנייה: לחלט את הנכס ואת השליטה באי.די.בי, ולהעמיד אותו למכירה.
7. רוסק עמינח מוכנה למחוק חובות לדנקנר, כי בדרך זו היא יכולה לעשות ”ריקוברי“ לחלק מהכסף, ולהחזיר אותו מסיווג של חוב אבוד לשורת הרווח. זהו דבר שנתון לשיקול דעתה. ברגע שהיא רשמה את כל החוב של דנקנר כ“אבוד“, היא יכולה להראות שחלק יוחזר אם תהיה הזרמה חיצונית, וגם להעריך שהחובות שנפרסו ישולמו במועד (החדש) שלהם. אם לא? את הבעיה הזו היא תפתור בעתיד.
8 .רוסק עמינח מוכנה למחוק חובות לדנקנר פשוט כי היא יכולה. היא יכולה היתה לנהוג אחרת לכל אורך השנים האחרונות, שבהן דנקנר והחברות שלו נקלעו לקשיים. היא יכולה היתה לממש ביטחונות ולדרוש חיזוק ערבויות. היא יכולה לדרוש שהמחקה והפריסה תותנה בהחלפת מנהלים, שכבר הוכיחו כי נכשלו. היא היתה יכולה לגשש ולבדוק אם יש משקיע אחר שמוכן להזרים כסף לגנדן, ולזכות בשליטה ובזכות למנות מנהלים חדשים. היא בחרה לא לעשות את כל אלה, כי היא יכולה, כי זה מה שהיא תמיד עשתה, וכי כך היא רוצה להמשיך לעבוד גם בעתיד.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
