רוח קרה מתחילה לנשוב, ואני מהדקת את המעיל לגופי.
הרחוב שקט. מרחוק נשמעת תנועת כלי הרכב בכביש הראשי.
אני הולכת לאורך הנחל הקטן שזורם מאחורי החחצר האחורית ומקשיבה לציוץ הציפורים.
מביטה בכל העצים שמסביב, בשערי הגינות שבגדת הנחל. בגגות הרעפים, מסודרים כמו חיילים אחד אחרי השני. הדבר היחידי שמשתנה זה צבעי הבתים.
בכמה מהם יוצא עשן מהארובה.
לא עובר הרבה זמן עד שאני מגיעה למחוז חפצי.
שטח לא כל כך גדול, אבל גם לא כל כך קטן.
הפסל של הנמר המזנק השחור ניצב בגאון, כמו קורא תיגר על הרכבים שעוברים מולו.
בתוך המבנה אפשר לראות את כל הרכבים, ניצבים בזוויות שונות. ככה שלא משנה איפה אתה עומד אתה רואה את כולן.
ניצבות שם, מחכות שתכניס את המפתח, תסובב אותו ותפמפם את הגז. תעביר הילוך, ותקרע את הכביש לקול המנוע הנמוך. מוסיקה לאוזניים.
אבל לבינתיים הן רק מחכות.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
