השמיים אפרוריים ורוח קרירה מעיפה קלות את שערי הפזור.
בירה קרה ונוטפת ניצבת על השולחן מולי. לצידה נחים להם עט ומחברת קטנה, וליידם בולטת המצלמה השחורה. גודל בינוני, לא משהו too fancy.
אין הרבה אנשים בחוף. רובם מטיילים עם כלביהם, ורק מעטים פשוט יושבים שם. כמה אחדים אשכרה נכנסו למים. אמיצים.
אני מביטה באין סוף האפור הזה ממקום מושבי בבאר-מסעדה. החול מצנן את רגליי העייפות מהליכה ממושכת.
רחש הגלים מעמעם את המוסיקה שמאחוריי. התגעגעתי.
שחפים חגים מעל, קוראים בקול זה לזה. אחד מהם נחת מרחק קצר ממני.
אני נשענת אחורה ומביטה בשמיים האפורים. עוצמת עיניים, מתמכרת שוב לצליל הגלים הנשברים על החוף.
החוף נקי מכל רבב. הדבר היחידי שמלכלך אותו זה אלפי צדפות שפזורות לכל אורכו ורוחבו.
אני פוקחת את עיניי ומחזירה אותן אל הים. נזכרת בסירה בגודל בינוני באמצע הים הכחול הענק הזה. נקודה לבנה וקטנה במרבד הכחול עמוק.
המלצרית מחזירה אותי אל ההווה כשהיא שואלת אותו אם הכל בסדר. אני מהנהנת, מחייכת חיוך רחב ומתענגת על שלוק גדול מהבירה.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
