והיא לא מבינה
מה הוא בכלל רוצה,
השעון מראה חמש
שלושים ושש.
הוא צריך לצאת
לגמור מהר ולספר,
השעון ממשיך טיק טק
שבע חמישים ואחת.
רוח שורקת בעצים
הוא לעצמו שורק,
והיא שכחה להוציא
את הילד ואת הארנק.
ועכשיו זה כבר מחר
אשתו פתאום שואלת
מה עובר עליו,
והוא שותק ונחבט.
חברים אומרים לו
אל תרים קרנך
תדבר בצוואר עתק,
והשעון אומר ארבע ארבעים ואחת.
סביב כל השעון
אין שקט בעולמם,
לילד נופלת שן
שמונה עשרים ושלוש.
תנו לו רק רגע
אחד עם עצמו,
למצוא את מה שאבד
השעון על אחד עשרה עשרים ואחת.
ובחוץ הרוח משתוללת
בפנים משתוללת רוחו,
והשעון בשלו טיק טק
הוא יוצא, חמש ארבעים ושמונה.
בן קליין
21.2.10
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה