אני מסתכל כבר כמה זמן
בודק מצבים
מעצב ורידים מעוקלים
שיצוצו אל פני השטח
חבל שיטבעו
אני מסתכל כבר כמה זמן
רואה שירים בתנועה עוד לפני שעצרו
עוד לפני שהפכו למה שהם
לשירים שעצרו
חבל שיאבדו
אני מסתכל כבר כמה זמן
וזה מה שמוצג כאן:
צעירים נמרצים עומדים ויושבים בחנויות ממוזגות
מברכים לשלום יבש ומוכרים אוויר הרמטי באריזות צבועות
זמנם נמרח על פרוסות דקות שנקנו בבית קפה יקר ונמכרו מידי צעירות מאוד חשופות
עתידם נמתח בהצהרה ש'אותנו אף-אחד לא יגלה מאוחר מידי! אנחנו גדולים' ובכל זאת -
שום דבר לא מתקדם
והעולם הפוך
כך שמבוגרים עייפים דוחפים באנחה עגלות ומעמיסים מטענים כבדים בדרכם אל
חנויות של עוד צעירים שמאמינים בעצמם אבל נשארים במקום בחושבם כי
העולם ישר
אבל העולם הפוך
והפרידה קשה
גם כשכל עולמי מרוצ'רץ' בתיק צד כחול בהיר וכחול כהה
לא כבד, לא קל, לא ממוזג, לא מקופל
לא משותף, לא מקובל, לא מפולפל, לא מדובלל
לא שלכם, לא שלה, לא שלנו - לא מבחירה
לא מבינה וגם לא רוצה
לא מחכה היא גם לא מקדימה
לקחת את הצעד הבא,
להציל את מה שנשאר וגם את מה שלא
לדווש בין שכבות של כאב שחותכות אחת בתוך השניה
זאת השכמה.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
