"במלאות מאה שנים להולדתו של טרומפלדור, כתב יגאל עילם: “לו הייתי מתבקש לנקוב בשמו של אדם אחד, גיבור אמיתי אחד, משכמו ומעלה בכל ההיסטוריה הציונית והיישובית שלנו לא הייתי מהסס: טרומפלדור, זה האיש. המיתולוגיה שלנו לא טעתה בזיהוי. היא בחרה באיש הנכון”.
השאלה היא מדוע המיתולוגיה שלנו הדגישה בעיקר, או כמעט אך ורק, את היותו גיבור מלחמה. האם מפני שההירואיות היתה דרושה ליצירת הסיפר הציוני? גם ז’בוטינסקי קרא לתנועתו “ביתר”, על שם תרומפלדור וצבאיותו.
בהדגשת דימוי הגיבור מתל חי יש אולי מידה של שכתוב מסוים של ההיסטוריה, וכמעט התעלמות מצדדיו האחרים של טרומפלדור: היותו איש חזון ומתקן חברתי, בדידותו כמנהיג, התמסרותו המוחלטת לרעיון החברתי על חשבון ענייניו הפרטיים."
כך כתב לאביו:
"ומאמין אני שיום יבוא, ואני עייף ומיוגע מעבודה קשה סקור אסקור בשמחה וגיל את שדותי אני,
בארצי אני, ולא יאמר לי איש ‘לך לך נבזה מפה’, ואם אפול בקרב מאושר אהיה יודע לשם מה אני נופל”.
http://www.haaretz.co.il/literature/1.1927672
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
