את הקערה על פיה, ושוב א ת ה מתחיל. ואתה לא צריך עזרה מאף אחד. וגם אני לא. כי התחלתי
קצת להבין את הראש שלך: אתה אוהב מלחמות וויכוחים. אבל מה: שכל לא חסר לך, אתה שותל לנו
חכות קטנות עם פתיון, סיפורים קטנים. פיקנטיים מרתקים חכמים על החיים בארה"ב ועל המלחמה
ההיא ועל אחרות. ואז כשאנחנו נוגסים בפתיון כמו דגים קטנים ורעבים. בא הכריש הגדול ונושך
אותנו.
ואם אתה לא אוהב מלחמות (אני לא מאמינה לזה)מה עשית בצבא כל כך הרבה שנים? יכולת להיות עיתונאי נשכן, או סופר.סתם דוגמא. יש לך נראה לי הרבה כשרונות היית מסתדר גם בלי הצבא.
את האמת אני מצטערת מאוד שחייל מסור כמוך לא שרת את צ.ה.ל לרדוף קצת את השפנים של עזה.
כי חיילים טובים כאן אין לנו מספיק. אבל הייתי שמחה יותר אם היה לנו צבא של שלום.
וזה לצערי לא יהיה פה.
אני לא נגדך.
אני סתם נגררת אחרי ה"פרובוקציות" הקטנות שלך. כמו דג שנוגס בפתיון ונהנה מכל רגע.
ואנא תמשיך לכתוב סיפורים. ושבת שלום גם לך!
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה