וויל עובר אחד אחד ובודק את המטרות. כולם פגעו לפחות פעם אחת בלב המטרה, אם לא יותר. אני היחידה שלא. מפתיע, בהתחשב בעובדה שזו הפעם הראשונה בחיי שאני מחזיקה רובה.
וויל מגיע למטרה של קאטי. 13 פעמים פגיעה במרכז, חמש פגיעות בראש הדמות ושתיים בכתף. אף ירייה אינה מפוספסת. וואו. ואז מגיע תורי, וברור לי שאני בצרות. וויל מסתכל לשנייה במטרה ואז מצקצק בלשונו.
"מעולם לא ראיתי תוצאה יותר גרועה מזו!" הוא קורא לי, עדיין עומד ליד דמות הקרטון שלי. "תצטרכי להרבה יותר מזה אם את רוצה לעזור לאח שלך..."
הוא מסובב אליי את הגב, אבל המילים שלו עדיין מהדהדות לי בראש. "תצטרכי הרבה יותר מזה אם את אוצה לעזור לאח שלך..."
אני כבר לא חושבת. הכעס מחלחל לי בכל הגוף. הרובה עדיין בהיכון על כתפי, ולכן אני פשוט מכוונת ולוחצת על ההדק בלי לחשוב...
...ובפעם הראשונה בחיי אני פוגעת במטרה, דווקא כשמישהו עומד מולה.
צעקה קטועה. נפילה. פרץ דם. צרחה.
אופס. אני גרמתי לכל זה.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה