פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 508 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 15 שנים ו-8 חודשים פרק שישי Disraeli
עצרתי פה. בבלוקסי מיסיסיפי.
היום יום ראשון.
אני בדרך לניו אורלינס. ליתר דיוק לרובע הצרפתי של ניו אורלינס.
שם נולד לארי ושינגטון. בן גילי. אחד מהחמישיה הראשונה
שחזרה מהגהנום.
המקום ההוא שהנשיא ניכסון.
ביחד עים הנרי קיסינגר. הבינו סוף סוף. ששם סניף של מקדונאלד.
הם לא עומדים ליפתוח.
לארי ושינגטון.
תערובת של. חצי שחור. רבע לבן. ורבע אמריקאן אינדיאן
אבא שחור.
וממה פלורנס. שהיתה שרה לנו שירים בשפה שרק היא הבינה.
אני זוכר ששאלתי את לארי פעם. מאיפה הכישרון הזה שיש לממה פלורנס. שעומדת שם במטבח
ומבשלת לנו. גמבליה.
אל תשים לב לזה היה מחיך אלי תמיד לארי. העיקר זה
שהיא מבשלת טוב.
כו היא והמטבח הקטן שלה.
היסכמתי איתו. יכולתה ליראות שהיא מוצאת את דרכה
יפה יפה בו.
מחר אני הולך ליראות אותה בפעם האחרונה.
אני זוכר איך היתה שואלת אותי תמיד. הי דישראלי ? תאמר לי
אתה תבוא להלויה שלי ?
כן ממה פלורנס. את יודעת שאני אוהב אותך. יותר מלארי.
ואז אני מנסה לחקות את צליל הדיבור שלה.
את רוצה שאני יבוא ? זה יעלה לך.
אני רוצה שתאפי לי את הסדרן ביסקיט. כמו שרק את יודעת.
חכי.
חכי. ממה פלורנס. אני ממשיך באותו הטון
עוד לא גמרתי.
מצאתי את עצמי ממשיך באותו הכיוון שהיא
מושכת אותי.
הירגשתי איך היא נהנת מיזה שאני נותן לה להוביל
אותי לשאלה שתמיד חוזרת.
מדוע לא היתחתנתי ?
עים דבי.
וגם אני. רוצה שתכיני לי את הגמבליה כמו שרק את
יודעת לעשות.
יכולתה לחוש את הצמרמורת שעוברת לאישה היקרה הזאת בגב.
כשאני ממשיך ומשבח את.
כישוריה במטבח.
ולא. לא. ממה פלורנס.
הימשכתי באותו המרץ. רק לא את זאת שלארי הכין לנו פעם בוייטנאם.
זאת שכולנו רצנו את יודעת לאן.
היא פרצה בצחוק מיתגלגל. צחוק שאני בטוח שעשה הרבה
גלים. באגם הסמוך.
בלייק פונסיאונה.
הלייק שכמעט מחק את ניו אורלינס. מעל פני האדמה.
ואולי עוד יום אחד באמת ימחוק. אים לא ניקח את היוזמה
ונעשה משהוא בקשר לזה.
ועוד משהוא.
מק שור שגם דבי תהיה שם.
דבי שלא אוהבת שאני קורא לה. מיי פרינסס
על יד ארל בעלה. שלארי ואני גם איתו. לא בידיוק גמרנו.
האשה הזאת.
היתה עומדת ומחבקת אותי לאיזה חמש דקות מלאות.
ובסוף אומרת לי. תאמר לי דישראלי. איך זה שאתה היחידי
שמצליח תמיד להצחיק
אותי.
ואיך זה שאתה אף פעם לא בוכה.
שש בבוקר.
הערתי את גוליה. כלבת הניאופוליטן מסטיף שלי.
הי גוליה. נחרת מספיק אתמול. נוסעים לפלורנס.
היא היתחילה לנדנד את הרגל השמאלית שלה.
עד היום אני עוד לא יודע. האים זה אפשרי שהשם פלורנס מיתקשר אצלה
עים אוכל טוב.
מה שבטוח זה תמיד פועל. ולפעמים זו היא הדרך היחידה
להזיז אותה.
או את בעלה רומאו.
שהיחליט שלמסע הזה הוא לא יוצא איתנו.
רומאו אוהב לחם שחור.
וסרטים מצוירים.
אפשר לימצוא אותו רובץ כל יום על יד הבריכה.
או בחדר בטלויזיה וצופה בערוץ האהוב עליו. ובמיוחד
בתום אנד גרי.
אל רומאו וגוליה היגעתי יום אחד . אחרי כתבה שקראתי על מרשה הרמן.
בעיתון של יום ראשון.
שמנהלת את האגודה לשימור
הניאופוליטן מסטיף. בסאוט פלורידה.
גזע שעושה את כל הדרך חזרה. לקוליסאום ברומא. כלבים שנילחמו על חייהם לצד
הגלאדיטורים בזירה.
ימים נוראים עברו על הכלבים המקסימים האלה.
אבל בוא ניגש לסיבה האמיתית.
רציתי לקחת את מרשה לדינר. השם נישמע לי יהודי.
וגם היא הישאירה עלי רושם. שהיא יודעת על מה היא מדברת.
מה שאני יודע זה.
שאים אתה לא נוסע לשם. אתה לא יודע מה יש שם.
קיבלה את פני בלונדינית מהממת. גבוה. אחת כזאת שהרגלים שלה
ניגמרות לי בכתפים.
ואני לא נמוך.
אני יודעת מי אתה.
באמת ?
כן. אתה בסדר. לורה בדקה. יש לי פה שלושה כרגע.
הימשיכה מרשה.
שניים מהם שחיבים ללכת ביחד. ואחת שמה טנק שרק אתמול
קיבלתי אותה ממיאמי. היא הימשיכה לקשקש.
ואני ביכלל כבר מפליג בימים אחרים.
עדין המום מהאורך של הרגלים שלה.
וחושב לעצמי מה כדאי יהיה לאכול הלילה.
הי לורה שמעתי את מרשה.
הדלת ניפתחה.
אלוהים ישמור. חשבתי לעצמי. כשהיתחלתי למלמל את תפילת.
במה זכיתי לזה. ואני מבטיח להיות
איש טוב.
אחת לא פחות מהממת ממרשה.
הי מי נם איז לורה.
גם לי זה נעים להכיר אותך. הישבתי לה.
הרבה זמן זה כבר לא לקח לי להבין. לאן ניקלעתי.
ושארוחת ערב עים מרשה כבר
לא תהיה פה.
מה לעשות. פעם אתה מרויח. ופעם אתה מפסיד.
אני לפחות זכיתי בשני כלבים
ניפלאים.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
