"התבודדות זו מה היא" שואל אני אותו. [ותשובתו] "הלא זוהי ששולטת היום בכל וביחוד בדורנו זה, ואך עדיין לא שלמה כולה וסופה טרם הגיע. לפי שכל אחד בימנו שואף להבדיל ככל האפשר את אישיותו רוצה לחוש בו בעצמו את החיים במלואם, והנה סוף כל מאמציו הוא שבמקום מלאות החיים יש כאן רק התאבדות מלאה, כי במקום להגיע להגדרה מלאה של ישותו הוא שוקע בהתבודדות מוחלטת. כי הלא הכל בדורנו נתפרדו ליחידות, כל אחד מתכנס למאורתו, כל אחד מתרחק מחברו, מסתתר, ואשר יש לו מסתיר הנהו, ובסופו של דבר דוחה הוא את עצמו מעל בני האדם, ודוחה בעמצו את האנשים מעליו... לימד את נפשו לא להאמין בעזרת אנשים לא להאמין באנשים ובאנושות... אבל אין ספק כי בוא יבוא קץ גם להתבודדות נוראה זו... אולם עד הזמן ההוא יש לשמור בכל זאת את הדגל ומכל מקום, ביחידות לפחות, חייב אדם לתת פתאום דוגמא ולהוציא את הנפש מן הבדידות אל עלילת עוז של אהבת אחים, ואפילו ייחשב כאוויל נקלה, דרוש הדבר כדי שלא ימות הרעיון הגדול"...
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
