פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 236 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 12 שנים ו-7 חודשים בלוק נטע
בלוק
"הבית שלנו הוא כמו בלוק" נוהג אבי להגיד ובצדק. ביתנו הוא לבן ומרובע, נראה שהכל בו סימטרי, וכך גם הבתים האחרים בסביבתנו. אבי נוהג להגיד את המשפט הזה בדרך כלל כשהוא עומד במרפסת הקטנה והמרובעת שלנו ונשען על המעקה. "הסיבה היחידה שאנחנו גרים בבית הזה" נוהג אבי להזכיר "זה בגלל שזה הבית הכי זול שפונה לנוף", ואז הוא נעצר בדרמטיות ואומר: "הים" ופולט אנחה עמוקה. אחרי המשפט הזה הוא נוהג ללכת לסלון שלנו. הוא לוקח משם את השולחן הקטן שעומד מקופל ליד הקיר וממקם אותו במרפסת. מיד אחרי זה הוא מביא את הכיסא וממקם אותו ליד השולחן. אחרי זה הוא מביא עפרונות שרטוט, עפרונות צבעוניים, מחדד, מחק ובלוק ציור ויושב לעבוד. הוא עובד ברצינות ובשקט. יום אחד כשהייתי בת ארבע באתי אליו כשהוא צייר ושאלתי אותו: "אבא, מה אתה עושה?" ”מצייר” ענה. "אז למה כל המכשירים?" שאלתי. "לציור" ענה. "אבל לא מציירים רק עם טושים?" שאלתי. "לא כך ציירים עובדים" אמר וקרץ לי. "אפשר גם?" שאלתי. "בטח" ענה. מאותו יום ישבתי ערב ערב וציירתי עם אבא. אבא לימד אותי לצייר פרח, סוס וכבשה ואני לימדתי אותו לצייר בית. יום אחד אבא חזר קצת יותר מאוחר מהעבודה. הוא הביא לי שקית שבתוכה היו עפרונות צבעוניים, בלוק וספר על אומנות. את הספר נהג להקריא לי לילה לילה לפני השינה. אמא שמחה שהיא יכולה לעשות מה שהיא רוצה ולא להקריא לי סיפור. הבלוק שקנה לי התמלא במהירות בציורים. לאט לאט התחיל להימאס עלי לצבוע את הציורים - למי יש כוח לזה? והתחלתי לצייר ציורים לא צבועים. "את משרטטת יפה" אמר לי אבא ערב אחד כשציירנו במרפסת. מאותו יום הפכתי למשרטטת הקטנה של הבית ורק שרטטתי בלי לצבוע. בלוקים שלמים מלאתי בשירטוטים. בגיל חמש לקראת סוף השנה הגננת בגן החליטה ללמד אותנו לכתוב קצת, וגם אימא החליטה ללמד אותי. בציורים שלי התחלתי לשלב מילים. ערב אחד אבא אמר: "את יכולה להוסיף לדמות בועת מחשבה או דיבור במקום סתם לזרוק את המילים באוויר". "מה זה?" שאלתי אותו, ואז הוא הראה לי. בציורים שלי היו בועות ענקיות של דיבור ומחשבה ודמויות קטנות שאומרות אותן. לאט לאט השטח של המילים גדל בציורים שלי והציורים הלכו וקטנו. כשלמדתי יותר ויותר מילים כך קטן שטח הציורים. היום אותו בלוק כבר לא משמש אותי כמו פעם אבל עדיין אני כותבת בו לפעמים, רק בשביל להיזכר.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
