אתמול נפגשתי שוב באגדה של נרקיס, בדבריו של אמן שאמר כי ציוריו של אמן פותרים את הקושי בו נתקל נרקיס- נרקיס לא יכל להיפרד מבבואתו שבמים, כי הבין שברגע שיחדל להתבונן בהשתקפותו היא תיעלם. הציירים מציירים את בבאותם (הלך מחשבתם, סערת הרגשות, זיכרון אישי), ובכך מנציחים אותם. בחיי הנצח שהם מעניקים להם, הם מתגברים על הפחד האנושי ש"אני אעלם"...
ואני חושבת שמעט מזה יש במרדף התמידי שלי אחרי ספרים שמשקפים, מפתחים ומתארים רגשות וחוויות כמו שלי. אני מחפשת שוב ושוב ספרים בהם אראה את ההשתקפות שלי. הרוגע וההתרגשות שיש במציאה כזו, היא כנראה הנרקסיזם האישי שלי.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה