קהל הקוראים הישראלי מעדיף ברובו לברוח לספרות אסקפיסטית ואקזוטית, ולא להתעמת עם מלחמות, דיכוי ואפליה, ובעיקר עם השכנים הקרובים שלו. מרב מילר קוראת לפתוח שוב את החלון ולהסתכל קרוב
אולי זה יישמע מפתיע, אבל קיימת בארץ ספרות "חברתית" - כזו העוסקת בבעיות חברתיות רחבות ולא לדוגמה במשפחה מתפרקת נקודתית. כזו העוסקת בפליטים ובמהגרים, בהפרת זכויות אדם, במשטרי דיכוי, בפערים בין עשירים לעניים, אך היא עדיין מהווה מיעוט קטן.
בעיקר בולטת היעדרה של ספרות ערבית או מזרח-תיכונית, המתבקשת כל כך במרחב שאנו חיים בו. חרם לא רשמי שורר על כל מה שקשור בבעיות המזרח התיכון, ונדירים ביותר הם ספרי קריאה העוסקים בלבנון, בסוריה, בירדן או במצרים.
קשה להעלות על הדעת מדינה שאינה מתרגמת את הספרות של שכנותיה או של המיעוטים הגדולים שבה - את אנגליה ללא ספרות הודית, את גרמניה ללא ספרות מתורגמת מצרפתית, אפילו את ארה"ב, שממעטת לתרגם משפות זרות, ללא ספרות מאמריקה הלטינית.
המשך הכתבה:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3843258,00.html
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
