שחיה עם איפון מתניידת לרוב בין איכילוב לשניידר ...ומהאיפון אי אפשר להתחבר לפה ...
וכן מתגעגעת מאוד לכמה אנשים שכבר פרשו מפה ...
מותשת ...מבינה אותך
זוכרת איך סבתא שלי חלתה,
את האלצהיימר שהופיע לאחר-
את היום שמאשת חייל הפכה לתינוקת שלא יכלה ללכת לשתות מים לבד או לאכול
זוכרת אותה מדברת כמו ילדה על הנאצים , או חיה באיזה עולם מנוכר לעצמה ולסביבה -
היא הייתה לי כמו אמא , כי אימי נפטרה , באותה תקופה הייתי חיילת ...לא יכולתי להיות צמודה אליה ולא חושבת שיש מחילה ...לפחות לעצמי לא אמחל
...במיוחד בשלושת ימיה האחרונים-
מה שגרם לי לשרוד שם הייתה המחשבה שהיא לא סובלת - שמנו אותה במקום מקסים , אבל מקסים ששם טיפלו בה הכי טוב שאפשר , במקום היה פרטי בפרדס חנה , אבל היה מוגבל למספר קשישים , המון אחיות תומכות ...אכלה בזמן , שתתה כמו בן אדם , לא היה לה קר או חם ...פעילויות , מיטה חמה
זה בעיקר גרם לי לשרוד והידיעה שאני רצה מתי שאפשר להיות איתה , עצם הנוכחות לידה הרגיעה אותי ...כאילו מספיק שאני ואחותי שם..שמשגיחות עליה וגם אם היא לא תמיד יודעת מי אנחנו ...
זוכרת איך בבית חולים "מאיר " בשלושה ימים האחרונים שלה רק בכתה שקר לה וצמאה ...הבנו שמיכות מהבית אבל ברגע שהלכנו ,גנבו לה אותם ...שלא נדבר על להאכיל אותה או לתת לה לשתות ...האחיות רק רצו בטירוף לא השתלטו על המחלקה ...
כבר כתבתי לך שעל זה אין מחילה ...לפחות אני לא סולחת לעצמי , או לצבא שלא אישר לי להיות יותר קרובה אליה ולישון איתה בימים האלו
...הכי טוב שתבין שהיא מבוגרת מאוד ...שאולי צריך להרפות מזה שהיא מזהה או לא...לשים אותה במסגרת חמה שתרגיע אותך ...והכי חשוב לעולם לא לעזוב אותה בבתי חולים ..הנוכחות שלך כרגע היא הנחמה היחידה לך ולה ... האמן לי .. היא בת 89 ...ועד כמה אדם יכול להכיל ... הלוואי וכולם היו זוכים לגוף ומוח שלא בוגדים ..
עם השיר מזדהה אתך כרגע מאוד , גם החולי הגיע לביתי הקטן . וכן הוא גוזל כל כוח , וצריך להמשיך כאילו כלום ..
מקווה שטיפה הצלחתי לעודד ...מיה
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
