זה מתחיל בתור בית, במקרה הזה
בקצה השורה
אבל זה לא יעצר שם. עד מהרה
זאת שדרה
שמתקמרת יהירה אל מעבר למכון למכניקה,
פונה שמאלה
בדרך הראשית, אפילו בלי להביט
ועד מהרה זאת
עיירה עם כל ארבע המסלקות של הבנקים המרכזיים,
עיתון יומי
וקבוצת כדורגל שנאבקת להתקדם.
זה ממשיך הלאה, מתעלם מתכניות המתאר,
מן החגורות הירוקות,
ולפני ששמנו לב, זה כבר יצא משליטתנו:
עיר, אומה,
המיספירה, יקום, פועם החוצה מבעד לעינו
של חור שחור
ונורה לתוך גלקסיה שכנה, בוקע
קטן וחלק יותר
מכדור ביליארד, אבל כבד יותר משבתאי.
אנשים עוצרים אותי ברחוב, מציקים לי
בתור ליציאה
ושואלים "מה זה, הדבר הזה שהוא כל כל קטן
וכל כך חלק
אבל מסתו גדולה מזו של הכוכב עטור הטבעות?"
זה - רק מילים
אני מרגיע אותם. אבל הם לא מוכנים לקבל את זה.
תרגום אמיר אור
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה