על פי אחד המדרשים מחוללת המרד היתה דווקא בתו של מתתיהו הכהן, גם לה מיחסת המסורת את השם חנה, אולם היא ידועה יותר בכינוי "הכלה החשמונאית". בין הגזירות של השלטון האכזר היתה גזירה מרה של אונס שיטתי של כלות טרם חופתן, בידי השליט. נמנעו ישראל מלהשיא בנותיהם, אך לא ברור אם ההימנעות הזו מנעה את האונס. בכל מקרה מתתיהו מחליט להשיא בתו ולהעמידה בסכנה...
הבת, לוקחת גורלה בידיה, מבינה שאביה ואחיה מפקירים אותה לסכנה ושעליה להגן על עצמה. אחיה, אשר מסכימים להפקירה לגורלה, נזעקים כאשר היא עצמה "מחללת כבודה", ומבינים את טעותם כאשר היא מתעמתת איתם. אז הם מתגייסים לפעולה.
"כיון שראו יונים שאין ישראל מרגישין בגזרותיהם עמדו וגזרו עליהם גזרה מרה ועכורה, שלא תכנס כלה בלילה הראשון מחופתה אלא אצל ההגמון שבמקום ההוא. כיון ששמעו ישראל כך רפו ידיהם ותשש כחם ונמנעו מלארס. והיו בנות ישראל בוגרות ומזקינות כשהן בתולות, ונתקיים עליהם 'בתולותיה נוגות והיא מר לה' (איכה א, ד)".
"והיו יונים מתעללים בבתולות ישראל, ונהגו בדבר הזה שלש שנים ושמונה חדשים. עד שבא מעשה של בת מתתיהו כהן גדול שנשאת לבן חשמונאי ואלעזר היה שמו".
"כיון שהגיע יום שמחתה הושיבוה באפריון, וכשהגיע זמן הסעודה נתקבצו כל גדולי ישראל לכבוד מתתיהו ובן חשמונאי שלא היו באותו הדור גדולים מהם. וכשישבו לסעוד עמדה חנה בת מתתיהו מעל אפריון וספקה כפיה זו על זו וקרעה פורפירון שלה [הבגד שלבשה] ועמדה לפני כל ישראל כשהיא מגולה ולפני אביה ואמה וחותנה. כיון שראו אחיה כך נתביישו ונתנו פניהם בקרקע וקרעו בגדיהם ועמדו עליה להרגה. אמרה להם: 'שמעוני אחי ודודי, ומה אם בשביל שעמדתי לפני צדיקים ערומה בלי שום עברה הרי אתם מתקנאים בי, ואין אתם מתקנאים למסרני ביד ערל להתעולל בי! הלא יש לכם ללמוד משמעון ולוי אחי דינה שלא היו אלא שנים וקנאו לאחותם והרגו כרך כשכם ומסרו נפשם על ייחוד של מקום ועזרם ה' ולא הכלימם, ואתם חמשה אחים יהודה יוחנן יונתן שמעון ואלעזר, ופרחי כהונה יותר ממאתים בחור, שימו בטחונכם על המקום והוא יעזור אתכם שנאמר 'כי אין מעצור לה' להושיע וגו' (שמואל א יד, ו). ופתחה פיה בבכיה ואמרה: 'רבש"ע אם לא תחוס עלינו חוס על קדושת שמך הגדול שנקרא עלינו ונקום היום נקמתנו'. באותה שעה נתקנאו אחיה ואמרו: 'בואו ונטול עצה מה נעשה', נטלו עצה זה מזה ואמרו: 'בואו ונקח אחותנו ונוליכנה אצל המלך הגדול ונאמר לו אחותנו בת כהן גדול ואין בכל ישראל גדול מאבינו, וראינו שלא תלין אחותנו עם ההגמון, אלא עם המלך שהוא גדול כמותנו, ונכנסנו עליו ונהרגהו ונצא, ונתחיל אחר כך בעבדיו ובשריו, והשם יעזרנו וישגבנו'. נטלו עצה וכו'. ועשה להם הקב"ה תשועה גדולה, ושמעו בת קול מבית קדש הקדשים: 'כל ישראל נצחו טליא באנטוכיא...' [כל ישראל ניצחו צעירים באנטיוכיה]"
(מדרש מעשה חנוכה, מופיע בי"ד אייזנשטיין, אוצר המדרשים)
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
