מָה רַב, אוֹי, מָה רַב הַשִּׁמָּמוֹן
בָּאָרֶץ הַמְּלֵאָה הַפְּתוּחָה,
שֶׁהַכֹּל נֹתֶנֶת הִיא לָנוּ,
אַךְ-אַחַת לֹא-תִתֵּן – מְנוּחָה!
שֶׁמְּאוּמָה לֹא תִמְנַע מִמֶּנּוּ,
הַכֹּל בִּשְׁבִילֵנוּ מְכִינָה –
וְתַעֲבִיד אוֹתָנוּ כַּחֲמוֹרִים,
תַּעֲבִיד בְּלִי-רַחֲמִים וַחֲנִינָה;
מִבְּלִי אֲשֶׁר-תּוֹתִיר לַנֶּפֶשׁ
אַף רֶגַע שֶׁל-תַּעֲנוּג לִפְלֵיטָה,
לַשְׂבִּיעַ הַלֵּב מִיגִיעֵנוּ
בִּדְמָמָה בְּפִנָּה שֹׁקֵטָה;
שְׁבֹת רֶגַע, שׂוּם עַיִן, וּלְבַרֵךְ
עַל-אַחֲרִית יְגִיעַ כַּפָּיִם,
שֶׁזֶּה שְׂכַר כָּל-נֶפֶשׁ עֲמֵלָה,
שִׁלוּמַת כָּל-עִצְּבוֹן יָדָיִם.
אַף מָקוֹם נֶאֱמָן אֵין לָנוּ
שֶׁנִּקְשֹׁר בּוֹ קָשֹׁר נַפְשֵׁנוּ,
שֶׁיוּכַל הִתְעָרוֹת כְּאֶזְרָח
בּוֹ אֶחָד מֵרִגְשׁוֹת לִבֵּנוּ;
שֶׁנּוּכַל לִתְקֹעַ בּוֹ יָתֵד
חֲזָקָה, נֶאֱמָנָה וּבְטוּחָה,
וְלֵאמֹר: אַךְ-זֹאת הַמַּרְגֵּעָה,
בִּקַּשְׁנוּ – מָצָאנוּ מְנוּחָה!
גַּם-פָּנִים לְךָ לֹא יָאִירוּ,
גַּם-שָׁלוֹם לְךָ לֹא יֹאמֵרוּ,
גַּם-אַבְנֵי הָרְחוֹב, גַּם-שָׁמַיִם
עַל-רֹאשְׁךָ לְךָ יִתְנַכֵּרוּ.
וּכְנֵטֶף בַּיָּם כֵּן נֹאבֵדָה
עֲרִירִים בֵּין אַלְפֵי רְבָבָה –
מָה רַב, הוֹי, מָה רַב הַשִּׁמָּמוֹן
בָּאָרֶץ הָרֵיקָה, הָרְחָבָה!
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
