כל יום אני שונה לי
קוטפת את חלקקי הבריאה
אוספת פתיתים שנותרים
מקובעים בזיכרון.
כל יום אני בונה לי
ארמון ועוד ארמון..
תוהה לאן תוביל הדרך
כשבחרתי והבטתי אל מעבר לחלון.
האם בגין צימאון גדול
או רעב בלתי מוסבר
לשבור להרוס ולבנות
יצירת עולם חדשה
כשבתוכי אני משתנה.
האותיות המוכרות בתבניות
עולם שלם שהסתדר בשורות
מפנה טפח אחר טפח לבאות..
כי כל צעד שאנו זזים
כמו אור שחודר ואותי מעצים
והתרגשות חדשה אותי עוטפת
לזרימה חדשה ושונה שאני יוצרת.
נובמבר 2012
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה