הכאב הוא אב הרוח
הבדידות אמו
המסכה היא בתו
והנוודות בנו
הכל זז
אין הוא יודע את עצמו
זאת הוא יודע על עצמו
המחסור הוא סבו
השכחה, השתיקה, הקשיחות
בני דודיו הלא רחוקים
הקפיץ המתוח שקטן עכשיו
בשביל להשתחרר אחר-כך
המעברים הפתאומיים בין ביטחון להעדרו
שורות בדיו שחור דהוי
ברזל מחזיק דפים רופפים יחד
ברזל מתעקם ומחליד
דפים מתקמטים והופכים צהובים
הרחמים על זוהמת האנושי
שהופכים לזוהמה אנושית בעצמם
אי היכולת שלהם להגדיר לעצמם ערכים
והצורך באישור ואימוצם מאחרים
הם אלה שמונעים את הכבוד העצמי
ההערכה, העוצמה, השאפתנות
לא, לא בשבילם, רק מעט מנוח, שקט
חברה.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה