פורומים » שירים ומשוררים
יהודה עמיחי, נתן אלתרמן, ולהבדיל אביב גפן. משוררים חדשים וישנים. שירים שאהבתם, וספרי שירה שנגעו בליבכם.
כתיבת הודעה חדשה בפורום שירים ומשוררים
» נצפה 284 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 12 שנים ו-10 חודשים על מצב הנפש/ מירי בן שמחון שמעון שלוש
שחיחות הגו נעלמת והולכת, אחרי ימים הרבה
של אין מוצא, של עבודה מאולצת, עצבנות.
אפשר כבר להיענות לפניותיו של החבר לשעבר ללכת לתיאטרון
להחזיר חובות, לבטל את חרדות האתמול.
אני נטענת כוחות
באיזה תהליך מחתרתי לא ברור.
על הכביש ממול החלון עוברות המכוניות
אבל אין בהן כדי להטריד עכשיו
עצי השקדים לעומת זאת נמתחים, מנערים אבק
סוף הקיץ כבר עומד על הסף
ואפשר יהיה לנצל יום שמש אחד בחורף
לטעום מן המריר - תפל של פנימם.
באופק נוף אורבני מידי
אורותיו זורחים בו קשטניים
באיזו זחיחות אני מובלת להסתכל על זה כעל
עקומה של חלונות שכנים וילדיהם
אפשר לחשב ריקנויות, צפיות בטלויזיה, שתיות קפה.
אבל הרוח הנושב מעלה אובך ורירית יבשה נאגרת בזווית העין
אם אינך מכניסה ראשך מן החלון.
מוזר איך על הנוף הזה כתבתי פעם: "ירושלים
יאים לה אוהבים כרבי יהודה הלוי ואבן גבירול לשורר
לה בדבקות 'תיבש ימיני, תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי".
הוי ירושלים גן נעול, אגרוף קפוץ, יפהפיה נרפשת.
כרגע אין לי יומרות מן הסוג הזה
יש איזו עזות תחושה נוראה בהיענות הזאת לקודש,
דרש, רמז, סוד
אלוהים - על פי קריאת מואזין, פעמוני כנסיות,
יהדות.
אבל הרווחה הבאה לי עכשיו מן הפשט
היא לאורך זמן יותר, והזמן כבר יש
לתת את הדעת על משמעיו ניואנס ניואנס.
נתון אדיש אבל גומל את חסדיו:
אני מלאה ידיעות שאיני יודעת עליהן
מין מעין פועם של ידיעות וארוס.
אינסטינקטים ראשוניים שבים ומתחורים לי
אחרי כל התכחשויותיי, חקוקים בסלע.
אבל האותנטיות גובה מחיר רב
גם המילים לעתים נקלות, "מלוכלכות" אמר לי
פעם מורה אחד לשירה והזדעזעתי אז:
איך אפשר ללכלך ככה במלה 'לכלוך',
היום קצת למעלה מגילו אז, אני רואה.
אני נמלאת צעיפים וסעיפים
זוקרת צלצל נעלם, לעתים מתגרה
ממתינה באיזה אילמות מאחרי המילים
גם כשאני אכסטרה מנוסחת,
אני אהבה עד שמתנגשים בקפדנויותיי.
הה, מטען הקונוטציות משתנה מאדם לאדם
על מנת ליצור קשר אמיתי, אומנותי, צריך לאבד תום,
פתאום מתבהרות משמעויותיו של האחר.
הגוף מאידך מפריש נוזלים בתכיפויות משתנות
הפסולת מתנקזת בעצמה מן הגוף.
גם מן הנפש שבגוף.
יש דרכים רבות להיטהר
מאליו אני מיטהרת, תודה לאל, ובאמצעים של מה בכך.
אני עם אני כמובן, עם זולתים אני זהירה,
על פי רוב מתבדלת,
יוצרת קשר בקוים אויריים, איני נוגעת בבשר.
לפעמים נמלאת חרדה.
קומץ האנשים (נער יספרם) שנוהגים כך
הופכים אותי גבוהית, נוסקת אל על
העצבות מסתלקת מעיניי, חירותי שבה אליי
אני מקפידה להצית בעירה גדולה,
רק אז חולצת נעליים, מתפנקת בחום.
והמבנה הפנימי, כמו ריאקציה כימית במערכת השמש,
פועל את פעולותיו בכל מורכבותו בדייקנות מופתית
אינו פוסח על אלקטרון זעיר אחד, יחד
חוברות כל הנקודות רוטטות
ליסוד חשמלי משגע:
חשיבה, חישה, אמת.
גם התחום שבין ההזיה למציאות מן העבר השני
מתחדד והולך. חציתי את הקוים האדומים של הנפש
כמו חתול חוצה כביש מלא סאון תנועה.
היה מרומם, פראי, נשגב, לא מובן לאיש מלבדי,
משפיל.
עכשיו אוכל ליעץ לילדי (חנוך)
אמצא את הדרך, לא אחנך, אשכנע.
אעצב את תת ההכרה שלו כמו עמיחי עם בנו ...(מה שמו)
הה, בני חנוך, צריך להניח לכול אני חושבת
ליצור -
על באמת.
ומוטב מאוחר.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
