זְקָנִי סָבוּךְ, עֵינַי מְכֻסּוֹת
עַפְעַף כְּמוֹ אֵצֶל הַיּוֹדְעִים אֶת הַמְּחִיר
הַדְּבָרִים הַגְּלוּיִים לָעַיִן. אֲנִי שׁוֹתֵק כְּיָאֶה
לְגֶבֶר שֶׁיּוֹדֵעַ כִּי לֵב אָדָם
יָכִיל יוֹתֵר מִן הַדִּבּוּר. אֶת
הַמּוֹלֶדֶת, הַבַּיִת וְהַמִּשְׂרָה הַצִּבּוּרִית זָנַחְתִּי,
לֹא שֶׁאֲנִי מְחַפֵּשׂ רְוָחִים אוֹ הַרְפַּתְקָאוֹת,
אֵינִי חָשׁ כְּנָכְרִי בָּאֳנִיּוֹת.
פָּנִים שְׁכִיחוֹת שֶׁל גּוֹבֵה מִסִּים
סוֹחֵר, חַיָּל, לֹא יַבְדִּילוּנִי מִתּוֹךְ הֶהָמוֹן.
אַף אֵינִי מְסָרֵב לָתֵת אֶת הַכָּבוֹד הָרָאוּי
לָאֵלִים הַמְּקוֹמִיִּים. וַאֲנִי אוֹכֵל כְּכָל הָאֲחֵרִים.
דְּבָרִים אֵלֶּה עַל עַצְמִי דַּי בָּהֶם.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה