אני זוכרת איך פעם
בשנות הקטנות הרחוקות
הצבעת על השמיים בחצרך
וחייכת למראה כוכב יחיד בשמיים כחולים
ואז
כשקול להבים החריש את האוזניים
ואותו כוכב שט והפליג
בשמי הלילה שלך
התאכזבת
משנוכחת כי אשליה
היה ותו לא.
ואני
בביתי
הבטתי אל השמיים השחורים
ומיליארד זהרורים קטנים
קרצו לי
מלמעלה
ואני ידעתי
שלי עוד יש כוכבים
שלא אבדו לי
ושיישארו לעולם.
ועכשיו
אני עומדת באותה נקודה
כפות רגליי
שבעבר היו כה קלות וזערוריות
לפתע הן כבדות ומגושמות
הולמות בקרקע בדורכן
ובדיוק מאותה נקודה
אני מביטה מעלה
בשמים שעכשיו הם כחולים-כהים.
מביטה למעלה
ולא מוצאת כוכבים.
אשמח מאוד להצעות לשיפור!
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה