את מגיעה הביתה עם חריטות על היד כול היום ישבת בבית הספר וכול אחד מעיר לך משהו הילדה הזאת שתמיד הייתה עוברת לידך והייתה אומרת לך זונה הזוג ילדים שהיו יורדים לך על המשקפיים החבורת ילדות שהיו צוחקות על המראה שלך . את נכנסת לבית אימא שלך שמה לך אוכל את עולה בעצבים לחדר וצועקת שאת לא רעבה אימא שלך מחליטה לתת לך זמן , כעבור חצי שעה אימא שלך אומרת לך : אני יוצאת לעבודה להתראות . את יוצאת מהחדר הולכת למחסן ומחפשת את החבל את לוקחת את החבל לוקחת כדורים שיהרגו אותך תוך כמה שניות את לוקחת את החבל תולה על המנורה שותה את הכדורים ומכניסה את הראש זהו זה נגמר רק עכשיו שההורים שלך יגיעו הביתה ויראו אותך , מתה . את חושבת על המשפחה שלך שניסתה לגרום לך טוב את חושבת על כול הילדים שמקללים אותך איך הם יגיבו את החלטת לוותר , החיים רצו לאתגר אותך ולראות מה את יכולה והחלטת שאת לא יכולה יותר ההורים שלך נכנסים הביתה אימא שלך ואבא שלך בוכים וצועקים בשמך את רוצה לענות אבל את לא יכולה הגיעה ההודעה לבית הספר והילדים היו המומים , הילדה שהייתה אומרת לך זונה ? היא הולכת לפסיכולוג לשיחות שבועיות , הזוג ילדים שהיו יורדים לך על המשקפיים ? אחד מהם לא יצא מהבית במשך חודש ואחד התאבד , החבורת ילדות שהיו צוחקות על המראה שלך ? כבר לא חברות וכמה מהם הולכות לפגישות עם יועצת ההורים שלך שמרו את החבל בקופסה נעלו אותה וזרקו את המפתח הקופסה בחדר שלך עברה שנה עברה שנתיים עברו חמש שנים והקופסה עם החבל נשארה בחדר שלך, ותישאר שם לעד .
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
