פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 1201 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 15 שנים ו-9 חודשים סיפור קצר שכתבתי מריקי
שתי ארוחות שבת
קרן חברתי מהבסיס הזמינה אותי לבית הוריה לשבת. החלטתי לקבל את ההזמנה, שכן זו תהיה הזדמנות טובה להציץ לחיים של משפחה אחרת ואולי אף ללמוד משהו מכך.
אביה, אלברט, מנהל חשבונות בשנות הארבעים נמוך וקרח עם פרצוף עגלגל ומחוייך. אימה, שרה, פקידת דואר קופצנית ופטפטנית, הנוהגת לתאר באריכות מייגעת את מסע קניותיה המשתלם מרוב מבצעים, ולנחש את גורלם של גיבורי הטלנובלות בהן היא צופה. לקרן גם שני אחים צעירים, תלמידי תיכון, שתקוע להם, כך נראה, פרצוף רציני הדומה לבגרות מלאה עם כל היחידות הנדרשות. הרושם הכללי שמדובר אומנם במשפחה פצועה קלות אך נורמאלית וחביבה.
נחתנו בצהרי שישי הישר לתוך רחובות נתניה הדחוסים בתושבים המתרוצצים לקראת השבת הקרבה. לאחר סיור קצר ומתיש בעיר הקטנה הגענו לביתה שעה קלה לפני הדלקת הנרות. עם כניסתנו לבית קיבל את פננו אלברט שלהפתעתי פתח את הדלת הראשית שכשבידו מגב ספונג'ה עם סמרטוט רצפה בשלב הייבוש. הוא נשק נשיקה חטופה ואוהבת לקרן, לחץ את ידי והסביר בנימה מפרגנת שאשתו נחה לאחר שעמדה על הרגלים כל הבוקר במטבח ובישלה את העוף הממולא האהוב על קרן. את אבי לעומת זאת אין סיכוי לתפוס בבית עם מגב או חומר ניקוי. מאז שהפך למובטל מתרווח לו בייאוש על כורסת הטלוויזיה כאשר אצבעותיו מזפזפות במרץ בכפתורי השלט האפור של הכבלים.
אלברט ביקש שנעלה לחדר בשקט שמא שרה תתעורר משנת היופי של שישי, לאחר שבישלה עוף כל הבוקר. חשבתי לעצמי, אימי מתמרנת בין עבודות הבית לבדה כמו תחנת רוח סוערת במרוץ לקראת השבת. שעות מבלה במטבח בין הסירים והכוסברה כדי להכין את כל מגוון הסלטים והתבשילים המיוחדים שכל אחת מבהמות הבית דורשת. כמו מכונת ניקיון אוטומטית מבריקה כל פינה בבית ושוב מסדרת את החדרים שהפכנו ללא התחשבות. לעומתה יש נשים עייפות הזקוקות לעוד מנוחה לפני מנוחת השבת.
עלינו לחדרה של קרן כדי לנוח מהדרך ולהתארגן. לאחר שעה קלה קרה אביה לה ולאחיה לרדת למטבח ולערוך שולחן לקראת הארוחה. מפתיע שללא שום ויכוח וטרוניה הם מיד נענו לבקשתו והחלו במרץ לפתוח שולחן, לשלוף כלים מהארונות ולהוציא שתייה מהמקרר, מלאכה שבביתי אימי בדרך כלל מבצעת לבדה. בעבר הייתה מבקשת עזרה עד שנמאס לה לשמוע את תשובתנו הידועות מראש "עוד מעט".
עם גמר ההכנות התיישבנו מסביב לשולחן ושרה בדיוק ירדה מחדר השינה בהליכה רעננה והתיישבה על יד אלברט לבושה בכותנת פרחונית מבית האופנה של "האחים דוד" בשוק רמלה. על מצחה גלש שיער פוני מסולסל שדמה לעלי פטרוזיליה משחירים אחרי שבוע במקרר. אלברט, הסתכל בה מבעד לעדשות משקפיו המטושטשות ושאל : "אשתי היפה איך ישנת?" ונשק לה בחיבה על המצח. היא ענתה בקול מתפנק ושבע מנוחה "לא רע בכלל", והוסיפה, תוך פרישת זרועותיה לכיוונו "מתה עליך בעלי היקר". במהלך הארוחה רצו בין בני המשפחה בדיחות משעשעות וסיפורים מעניינים שהעידו כי הם נהנים לבלות האחד בחברת השני.
האווירה הנינוחה והרגועה בביתם הרגישה לי כמו סוף שבוע רגוע בצימר ירקרק בצפון. בביתי לעומת זאת נושבות רוחות סערה בערבי שישי והאווירה קולנית ומתוחה. הדו-קרב המילולי בין הורי מתחיל בויכוח אם להשאיר טלוויזיה דולקת או כבויה בזמן הארוחה. אבא טוען שאינו מוכן לפספס את חדשות שישי ואימא דורשת ארוחה שקטה לפחות בשבת. לאחר ויכוח קצר היא מציבה עובדה ומכבה לו בפתאומיות את הטלוויזיה מול הפרצוף. אבא מתיישב כעוס לשולחן והמתח עולה דרגה. הוא כמובן לא יישאר חייב ותגובתו תגיע לאחר הקידוש. חוש הטעם שלו פתאום משתבש והוא מעיר בנימה מעליבה שהדג לא טרי ויבש, סלט הירקות לא מספיק חמוץ והשתייה לא קרה. אימא שקודם ניסתה להתעלם עונה בחדות "לא טעים לא אוכלים אף אחד לא עושה כאן טובות". מכאן מתחילה תחרות הצעקות והעלבונות ההדדיים.
- אבא נאנח במופגן ומעיר "הא... שום דבר בבית הזה לא מאורגן כמו שצריך... הארוחה תמיד מתחילה מאוחר ונופלת על החדשות. עד שדברים זזים כאן יוצאת הנשמה". אימא בציניות מתפרצת עונה: "מה לעשות?...המנקה ההודית לא הגיעה. אבא מחזיר: "אם יש רצון מצלחים לעמוד בזמנים". אימא במצב של איבוד שליטה צועקת: "נמאס להיות משרתת בבית הזה, ולחיות עם אגואיסט, בטלן ששעות רובץ על כורסת הטלוויזיה ומעיר הערות.
הקולות בבית נאלמים דום. משתררת דממה מעיקה ומביכה שמעמידה לכולם את האוכל בגרון, וכך נדפקה עוד שבת.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
